שאלה
שלום,
אני בת 15 ובזמן האחרון צצות לי המון שאלות על החיים וכל כך הייתי רוצה הורים שיכולתי להתייעץ איתם על הכל.. אבל תמיד אני רבה עם ההורים שלי! וכל הזמן יוצאת עם חברות כי כבר לא כיף לי בבית. בת'כלס? כשאני חושבת על הורים שלי הם מדהימים! הם נותנים בי המון אמון ולא חונקים אותי בבית. אבל איכשהו תמיד אני או הם מתעצבנים אחד עך השנייה. הם פשוט לא מבינים אותי! ותמיד כשאני מחליטה עם עצמי בבוקר לכבד את ההורים אני פשוט לא מצליחה... זה עושה לי כ"כ רע! אני מרגישה כאילו אני כפויית טובה! לא יודעת כבר מה לעשות! ):
תשובה
מה שלומך?
לא סתם כיבוד הורים זו אחת המצוות הקשות בחיים לכל הגילאים ואת לא היחידה שמתקשה במצווה החשובה והקשה הזו.
לא מכיר אותך ולא יודע בדיוק מהם המוקשים שקבוע מדליקים את היחסים בינך לבין ההורים שלך, אבל אני מניח שאת כן יכולה כבר לזהות איזה דפוס פעולה שחוזר:
דברים שאת יודעת שההורים שלך יותר רגישים אליהם לעומת דברים שאת יודעת על עצמך שהם יותר קרובים ללב שלך ויותר מועדים ל'שרוף לך 'תפתיל'.
לכן עצתי היא: אל תחכי לפיצוץ הבא, אלא פשוט נסי ליזום שיחה עם ההורים שלך בהם, תציפו את הנקודות היותר טעונות ביניכם.
יכול להיות שיש דברים שאמא שלך לא יודעת שכל כך מפריעים לך כמו שבוודאי יש דברים שאת לא יודעת שכל כך חשובים לאמא שלך
פשוט לדבר לדבר ולדבר ובסופו של דבר תראי שהדיבור הזה מולך להבנה שתוליך להפחתת המריבות.
דבר נוסף: נסי להתכוונן שלקראת המריבה הבאה שכנראה תגיע, את לא הולכת להגיב מהבטן, אלא מנסה לפחות למשך החמש דקו הראשונות לראות איך את יכולה לפרק אותה לפני הפיצוץ.
עם מודעות מפותחת כמו שרואים מהשאלה שלך, אין סיבה שלא תוכלי להתגבר על האתגרים האלו.
רק טוב ושבת שלום
אבינועם avinoam811@gmail.com