אני רוצה לעבור לפנימייה ואמא שלי לא מרשה לי!

בע"ה

שואלת יקרה,
שלום!

את מתארת מצב שהוא בהחלט לא פשוט. מצד אחד – את נמצאת במקום שאת מרגישה שהוא לא מתאים לך, ומצד שני – אמא שלך שוללת את האפשרות שתלכי ללמוד בפנימיה שאת רוצה ללמוד בה.

קודם כל, דעי שזה יפה שכל כך אכפת לך וחשוב לך מהי האווירה במקום שאת לומדת בו. יש אנשים שהיו אומרים לעצמם ש"צריך לזרום", "זה מה יש" וכו´ – ואת מוכנה להתאמץ כדי למצוא מקום שיהיה ברמה גבוהה יותר ויתאים לך יותר. כל הכבוד!
מה שיפה לא פחות הוא שאת מתחשבת התחשבות גמורה במה שאמא שלך אומרת, ושחשוב לך לדבר איתה על מה שמפריע לך ולה. השיח הזה הוא מיוחד מאוד ובכלל לא מובן מאליו.

הצגת שני צדדים בדיון בינך לבין אמא שלך. בואי ננסה להתייחס אליהם קצת, ואז לראות איפה אפשר למצוא פיתרון:
את אומרת שבבית הספר הנוכחי שלך הרמה הדתית נמוכה, ושאת רוצה לעבור לאולפנא ברמה גבוהה יותר, שנמצאת במרחק לא גדול מהבית. חשוב לך להיות במקום משמעותי שבו את מרגישה שאת מתקדמת, ושהאווירה בו היא אווירה טובה ותורנית.

אמא שלך, לפי מה שכתבת, מוכנה לקבל את זה שאת לא אוהבת את ביה"ס שלך כרגע, אבל לא מוכנה שתעברי לפנימיה. על כל היתרונות הנפלאים שיש בפנימיה, יש בה משהו שקצת "לוקח" את הילד מההורים שלו בשלב יחסית מוקדם. לא פירטת את דעתה של אמא שלך, אבל אני מניחה שהיא רוצה שתגדלי בסביבה נורמלית של בית ומשפחה ולא בסביבה פנימייתית שהיא – מה לעשות – מלאכותית יותר. להרבה הורים קשה לחשוב על כך שנער או נערה בת 16 יגדלו במנותק מכל הדברים הקטנים שמייצגים בית כמו חדר אישי, קשר יומיומי עם האחים, שולחן שבת משפחתי וכו´.

אולי כדאי שתבקשי מאמא שלך ששתיכן תשבו לשיחה רצינית ותחפשו יחד פיתרון, מתוך הבנה שיש לכן אינטרס משותף: שתיכן רוצות את מה שהכי טוב בשבילך.
את יכולה, אם את רוצה, להציע לאמא שלך שתעברי לפנימיה ותחליטו יחד על דברים שיעזרו לך לשמור על איזון, כמו למשל שתהיי בבית לערב אחד בשבוע, שתהיי באולפנא בשבת אחת בחודש וכו´. יתכן ואם אמא שלך תרגיש שהיציאה לפנימיה לא תנתק אותך מההווי של המשפחה והבית היא תהיה מוכנה לשקול זאת שוב.
בהנחה שאמא שלך בכל זאת לא מסכימה, נסו יחד לחשוב על פיתרון אחר: האם יש אולפנא טובה באזור שלכן, שאין בה פנימיה? (אם את גרה באזור גדרה אז בהחלט לא חסר – ברחובות, בת-ים, גבעת וושינגטון, שעלבים...)
האם ישנן מסגרות תורניות שתוכלי לקחת בהן חלק, במידה וההחלטה בסוף תהיה להישאר איפה שאת (סניף, ערבי לימוד, פעילות נוער וכו´)?
החליטו שאתן חייבות להגיע לפיתרון מעשי ונסו לשקול ברצינות את כל האפשרויות.

מה שלפעמים קשה בהחלטות האלה זה שאנחנו מרגישים שיש לנו את הטענה הכי פשוטה והכי צודקת בעולם ("אני סך הכל רוצה לעבור למקום עם רמה יותר גבוהה! מה כבר ביקשתי?"), ואז מתגלית לעינינו מסכת שלמה של מורכבויות וחישובים שונים.
אז אני מאחלת שהתהליך הזה יהיה בשבילך חוויה מלמדת של התמודדות שקולה ובוגרת עם קשיים, ושתמצאי בך את הכוח להתייחס לאתגר הזה כהזדמנות לצמיחה. מקווה שתגיעי יחד עם אמא שלך לשיחה אוהבת ומכבדת ושה´ יכוון אתכן לקבל את ההחלטה הטובה ביותר.


הרבה הצלחה,
ושנה טובה-טובה!
ליאורה
leora.d.c@gmail.com