שאלה
בס"ד
חברים מקשיבים שלום,
ראשית יישר כח על עבודת הקודש הנפלאה שאתם עושים, יצא לי לקרוא כאן ב"שאל את הרב" לא מעט תשובות שלכם והן עזרו לי מאוד. תודה!
ועכשיו לשאלה שלי:
לוקח לי הרבה זמן להתפלל בכוונה. הרבה מאוד זמן. אני מרגישה סיפוק אדיר כשאני באמת מצליחה לכוון, קרבה לקב"ה ובאמת טוב לי עם זה, אבל יש לי שתי בעיות:
א. כשאני בבית הספר, לדוגמה, יש רעש וקשה לכוון, כל דיבור הכי קטן שנעשה לידי מסיח את דעתי ואני פשוט לא מסוגלת להבין כלום ממה שאני קוראת, ולוקח לי זמן לחזור לפוקוס. לא מרשים לי להתפלל יחיד, ואני מרגישה בכל יום מחדש שהתפילה רוקנה אותי וסחטה ממני את כל הכוח שלי, אני מתחילה את היום עייפה כי נאבקתי כל התפילה להתמקד במה שאני אומרת, ולמרות הכל- אני לא מצליחה לכוון בכלל אחרי "אשרי יושבי ביתך", בין השאר גם בגלל המבטים הנעוצים כל פעם כשאני עומדת לקטע מסוים כשכל השאר כבר עברו אותו. מיותר לציין שאני גומרת את התפילה אחרי השאר, וכך אין לי בכלל חשק להתפלל כי אני יוצאת משחרית עייפה עם תחושה שסתם בירכתי כמה עשרות ברכות לבטלה ואין לזה שום ערך. ודווקא קיבלתי על עצמי בחודש אלול להתחיל לכוון כמו שצריך בתפילות ובברכות- ואני מרגישה שה' שם לי איזשהו מכשול בתפילות שחרית, ואני לא מבינה למה! איך אצליח להתקדם בעבודה שלי אם לכאורה הוא מונע ממני בכל דרך אפשרית להתפלל אליו? עברתי משהו דומה לזה לפני שנה כשבסוף החלטתי לנסות להשקיע גם בכוונה וגם בלהתפלל יותר מהר, וזה בסוף נגמר בתוצאה בדיוק הפוכה ממה שיש לי עכשיו: לא משנה איפה הייתי, בציבור או לבד, לא הצלחתי לכוון גם אם האטתי קצת את הקצב (גם להאט היה קשה לי). במשך חודשים ניסיתי להתגבר על זה עד שלבסוף הצלחתי, ואני לא רוצה לחזור על אותו התהליך שוב כדי לא ליפול בחזרה, כי קשה לי לעלות. האם יש משהו שאני יכולה לעשות שיעזור לי?
ב. חלק ממכריי, שהם דתיים, כבר מודאגים לגביי. חלק חושבים לעצמם שאם לוקח לי הרבה זמן לכוון אז שיקח לי זמן, אין סיבה ללחוץ עליי, אבל חלק פשוט לא מבינים מה זה תפילה בשבילי. נראה לי שהגישה שלהם היא שצריך לומר את המילים בקצב של החזן, ואם פעם באלף יצא לך לכוון באיזה מזמור אחד- יופי. כאילו העיקר הוא לא הכוונה אלא הקצב, ולכן הם מודאגים ממני וחושבים שהתפילה שלי מוגזמת. אין טעם לנסות להסביר להם, הם מתייחסים לעובדה שאני רוצה לתקשר עם ה
תשובה
לרוני שלום רב,
קודם כל אני חייב להתייחס לכותרת "אני מיואשת" . אחרי שקראתי את שאלתך - עשית אותי מיואש, "איפה היא נמצאת ואיפה אני נמצא" - איזו יראת שמים , ורצון לקרבה לאל חי הלוואי על כולנו. [ את אינך צריכה להיות מיואשת כלל וכלל - את בהחלט בדרך הנכונה.]
קודם כל אני אחזק את ידיך: ברור שהגישה שלך לתפילה היא גישה אמיתית ובריאה ונכונה. ברור שתפילה צריכה להיות עם כוונה ובאמת הרבה פעמים זה לוקח יותר לאט מהמהירות והקצב של כולם - גם אצלי. לא צריך להיבהל ולא צריך לפחד מזה , ולא צריך להתייחס לכל מבט שתוקעים בך , אם כולם מחללים שבת ואני מקיים שבת אז אני צריך להרגיש משונה? - אני הנורמלי מבין כולם. את הנורמלית - להתפלל מהר בלי להבין את המילים ובלי להתכוון - זה לא נורמלי, זה לא מתאים לנשמה היהודית שלנו רוצה כל כך להתפלל לאל חי. הרב קוק כותב שהתפילה היא הביטוי של הצמאון הטבעי שיש לנו בנשמה לקב"ה כל הזמן. תפילה זה טבעי לנו, הרצון יותר ויותר להרגיש ולחיות את התפילה היא טבעית לנו - יישר כח לך - המשיכי כך.
חז"ל אמרו - איזוהי עבודה - זוהי תפילה, זאת אומרת תפילה זה עבודה, זה לא בא בקלות - באמת צריך להשקיע בזה - מצד שני זה אומר שזה גם לא טבעי לנו לגמרי . כמו בכל עבודת ה´ עלינו להיזהר שלא לקפוץ מדריגות ולהתקדם לאט לאט, לא להרגיש נורא אם לא הצלחנו היום לכוון בכל התפילה - יש גם לנו יצר הרע ואנחנו בונים את עצמינו לאט לאט. אני קצת מפחד שאולי את קופצת במדריגות, מתפילה אמורים לצאת מלאים ולא סחוטים אם את יוצאת סחוטה זה איזושהי בעיה. אולי לא כדאי לך מהתחלה לנסות לכוון כל כך חזק בכל התפילה כולה. ישנם דגשים, מקומות יותר חשובים שכדאי להתחיל מהם ומשם הלאה.
למשל מאוד חשוב - קריאת שמע הבסיסית ומאוד מאוד חשוב שמונה עשרה. קודם לשים לב שבהם אנחנו מצליחים לכוון בכל תפילה. אפילו בשמונה עשרה עצמה יש דגשים - ברכת מודים מאוד חשובה וכן הברכות הראשונות.
אחרי שמתקדמים לכוון בשמונה עשרה אפשר להתקדם לכוון בכל קריאת שמע כולל הברכות. אחרי זה ניתן להוסיף פסוקי דזימרה וכו´.
העיקר אם את מרגישה סחוטה מדי - לבנות את זה שלבים שלבים. התפילה שלנו גם נובעת מהמדריגה הרוחנית בה אנחנו נמצאים וצריך לבדוק שאנחנו לא יותר מדי כופים את עצמינו מעבר למדרגתינו, [עלינו לשמוח על הברכות שהצלחנו להתקדם ולכוון ולא להתייאש מכל אלו שלא].
לעניין המקום - יש עניין גדול מאוד להתפלל בציבור, שכן תפילתינו בנוסח שלה היא כללית ולא פרטית - רוב בקשותינו הינם על עם ישראל. תפילת הצביור היא תמיד תפילה שלמה בעוד האדם הפרטי הינו חסר. הקדושה שבציבור שבעם ישראל היא תמיד טהורה - אפילו עשרה בינוניים יש מעלה בתפילה שלהם על צדיק אחד שכן ביחיד יש תמיד חסרונות והציבור זה איזשהו דבר שלם. כדאי מאוד שתנסי להתאמץ בכל זאת להתפלל עם הציבור אבל עם זה כל כך קשה - אינני יודע אבל יכול להיות שזה אולי לא נורא כל כך שתתפללי לבד - ביחוד שאינני מכיר את המקום בו את מתפלל ויכול להיות שזה באמת נורא, זה עניין של שיקול הדעת. לעניין תפילה בבית כנסת יש מקומות שאפשר להתפלל בהם גם ביום יום בבית כנסת , אף על פי שלדעתי ניתן לאט לאט להצליח להתרכז גם בבית, ואני חושב שזה אפשרי.
גם כן מאוד יכול לעזור לך אולי לקרוא כמה ספרים על התפילה כגון "תפילת ישרים" של הרב אלי אדלר, הגיון לבי ...
ישנה עוד נקודה - כמו בעבודת ה´ ישנם תמיד עליות וירידות. זה ברור וכך זה צריך להיות שישנם תקופות של עליה בתפילה וישנם חזרה תקופות של ירידה - ככה זה אצל כל אחד. כל ירידה היא בסיס להתרוממות לתפילה גבוהה יותר ועמוקה יותר בעלת תוכן גדולה יותר. אם הצלחת להתקדם בתפילה אבל אחר זמן שוב נחלשת - אל תתיאשי, יש פה ירידה לצורך עליה גדולה ומפה תבנה בך קומה של אמונה גבוהה יותר ותפילה אמיתית יותר.
ישנו עניין שמוזכר כמה פעמים בדברים שכתבת בצורה גלויה וגם נסתרת - החברה בה את נמצאת. יכול להיות שהחברה בה את לומדת איננה מתאימה לך, ישנם הרבה מוסדות לימוד וחברות שמאוד מעריכות תפילה ומאוד מעודדים תפילה כזו. אינני יודע איפה את לומדת אבל אולי כדאי לחשוב על מוסד מתאים יותר וחברה יותר דתית שיותר יהיה לך קל להשתלב שם מהבחינות האלו.
יכול להיות שגם כדאי לך למצוא מישהי שהיא כמוך - גם כן מתפללת בצורה אמיתית ולחזק אחת את השניה בעבודת ה´ , ההתקדמות ביחד ובחבורה דבר מאוד חיובי ומאוד מרומם
[בסופו של דבר:]
העיקר - בנחת, בנחת. ושוב - בנחת. הדרך בעבודת ה´ היא ארוכה שהיא קצרה. זו הדרך - לא בלחץ, לאט לאט. ע"י לימוד והעמקה בתורה ומצוות , למוד אמונה , הבנה. על ידי קיום תורה ומצוות והשתדלות , לאט לאט תעלי במעלות הקודש, לאט לאט תתקדמי בתפילה, בתורה ובמצוות. העיקר - בנחת.
אני מאד מקווה שהצלחתי לעזור, אשמח לקבל ממך תגובה לאימייל ובאמת אם תרצי להתייעץ עוד בנושא ובנושאים אחרים אל תתביישי לכתוב,
שנה טובה כתיבה וחתימה טובה,
אבי,
aviwolfson@walla.com