אני מרגיש כמו שני אנשים - אחד בבית ואחד בישיבה

שלום וברכה!
אין לך כלום!!! אתה פשוט נורמלי!!!
אני קורא את שאלתך, והתחושות שמציפות אותי מעורבות... מצד אחד, כאבל על התחושה הקשה, ומצד שני, שמחה שנובעת דברים שכתב אדם מאוד מיוחד, לעניות דעתי, כזה עם הרבה יכולת לתרום לזולת, והמון המון לאן להתפתח... אבל מעבר לכל, אני חושב, תחושתי היא הזדהות... ואני חושב שלא רק שלי...
הרב וולבה, בספרו (שאני מאוד ממליץ עליו) "עלי שור", מסביר כי זוהי ההתמודדות המאפיינת תלמידי ישיבה בתחילת דרכם. הוא מסביר, כי כשם שחייל, בתחילת דרכו, סובל ומתעייף מהטירונות, ולמרות זאת רבים אח"כ מנסים להגיע לסיירת, ואף הולכים לקצונה, או חותמים קבע, כך גם תלמיד ישיבה, הנכנס ל"צבאות ה´ ". בתחילה זה קשה, מתיש, מעייף... "התורה משת כוחו של אדם". אח"כ זה מתחיל למשוך אנשים מסויימים, הרוצים להתקדם מעלה מעלה, ולפי דבריך, לעניות דעתי אתה אחד מהם... אז מתי מפסיקה ההתמודדות? אף פעם! "כל הגדול מחברו, ייצרו גדול הימנו"! רק שלומדים דרכים, "תכסיסי מלחמה", כדי להתגבר על היצר, אנחנו הולכים ונהיים מאומנים יותר, ומצליחים להתקדם. תמיד, כך כותב הרב וולבה, תהיינה תקופות קשות, של ירידה וחוסר חשק ללמוד, אך ככל שנתקדם, תקופות אלה תגענה לעיתים רחוקות יותר, ותהיינה קצרות יותר...

אתה כותב כי אתה שולח מיילים בהם אתה כותב דברים שאתה עדיין לא, ומחזק אחרים, אבל ניכר שכואב לך על כך שאתה כותב משהו שבעצם צריך להשפיע עליך... ובכן, הרב מרדכי אלון שליט"א סיפר על המגיד מדובנא, זצ"ל, שהיה מסתובב בעיירות, באירופה של אז, כדי להשפיע על יהודים להתקרב לתורה ומצוות. פעם שאל אותו אחד מתלמידיו כיצד הוא מוכן לעזוב הכל, לנסוע מספר ימים בכרכרה, כדי להגיע לעיירה נידחת אי שם, ולדבר בביה"כ המקומי, שלעיתים יש בו רק 10 אנשים, ומתוכם מעטים באמת מקשיבים... המגיד מדובנא ענה דבר מדהים: "אני מוכן לנסוע עשרה ימים בכרכרה, כדי להגיע לעיירה נידחת, ולהשפיע שם על יהודי בודד"! "ולפעמים", הוסיף, "היהודי הזה הוא אני..." אם כך, גם לך מותר... :) ואף רצוי! אתה מחזק את עצמך, וגם את האחרים, וזה נפלא!

אתה רוצה להתחזק, כך אתה חוזר וכותב, ומי שרוצה מספיק, מצליח! "אין דבר העומד בפני הרצון"! כלומר, עם רצון עז כמו שלך, שניכר כל כך בדבריך, את היכול להיות סמוך ובטוח, שהצלחתך וודאית, בע"ה! היא רק עניין של זמן! זמן ועקשנות – לא לוותר!
במעמד הר סיני, ההר עומד עשן, וכל העם מפחדים ומתרחקים, אבל על משה רבנו כתוב "ומשה עלה אל הערפל אשר שם הא-להים". התורה הרי לא כותבת דבר סתם, ומדוע להדגיש את עניין הערפל? מסביר על כך רבי נחמן מברסלב זצ"ל, כי כשאנשים פשוטים רואים ערפל, מלשון ערפול חושים, מציאות מעורפלת, מצבים קשים, הם נבהלים ובורחים אחורה. משה אינו כך. הוא נכנס לתוך הערפל, מתוך ההבנה המדהימה שדווקא שם, בתוך החושך והקושי, מסתתר ה´! וזה מה שהפך אותו למשה רבנו!
באותו עניין, ושוב מרבי נחמן מברסלב, הוא מסביר את הפסוק "כי שבע יפול צדיק וקם", בצורה מעניינת... כולם נופלים! את כולם מפיל היצר הרע! אז מה הופך את הצדיק לצדיק? זה שהוא קם! לא מתייאש, ומנסה שוב!

אתה מרגיש שאתה שני אנשים. ובכן, אינך שני אנשים, אלא שבתוכך ישנם שני כוחות שחיים ופועלים – יצר טוב ויצר רע! עצם זה שאתה חש כך, מראה על מלחמה – וזה דבר בריא! אם לא הייתה מלחמה, זה היה אומר כי היצר הרע כבר ניצח! נדירים האנשים (מקובל בקרב החסידים שכך האדמו"רים, אך אף אחד מלבדם...) שהכניעו דווקא את היצר הרע! בד"כ, הוא לא מוותר!

אתה קובע כי מאז ומתמיד היית למטה, אבל ככל הנראה רבים מאוד נעזרים בך! עבורם אתה למעלה! חשוב מאוד לדעת את ערך עצמך, כי שפלות יתר, הגורמת לתחושות קשות ולחוסר חשק ללמוד, הן תחושות שמקורן ביצר הרע! המרגלים, בשובם לבני ישראל במדבר, אומרים כי "ונהי בעינינו כחגבים, וכן היינו בעיניהם", ואיני זוכר מי פירש זאת, ואמר כי הם מודים למעשה, שבגלל שראו את עצמם כחגבים לפני יליד הענק, גם ילידי הענק התייחסו אליהם כך. אם היו רואים עצמם כאנשים, כך גם היו רואים אותם ילידי הענק!
אגלה לך סוד קטן... ככל הנראה, רבים מאוד בשנתם הראשונה בישיבה חשים כמוך, ופשוט לא מראים את זה! כמה מהם יודעים עליך, שכך אתה מרגיש, וכמה חושבים, בעקבות שהמיילים שאתה כותב, כי הנך תלמיד חכם גדול? אני, באופן אישי, חושב שאם הגעת למצב בו אתה כותב אחרים מיילים, וגם פירושים משלך, אתה אכן תלמיד חכם, או בדרך להיות אחד כזה בקרוב, בע"ה, רק שאינך יודע זאת עדיין...
בעיה נוספת שהעלית היא שאתה מתקשה בגמרא. גמרא הינה אבן יסוד בלימוד בישיבה, ויש חשיבות גדולה מאוד בללמוד גמרא. ממנה פוסקים הלכה, והיא המקור, פחות או יותר, לכל תורה שבע"פ. אבל! הרב וולבה, בספר "עלי שור" שהזכרתי, עומד על כך שלעיתים מתחשק ללמוד דבר מסויים, ולא דבר אחר. הוא מסביר, כי זה אומר שזה מה שהנפש חפצה עכשיו, וזה מה שחסר לה! אז צריך לנסות ולהתקדם בגמרא, משום שזה חשוב, כפי שכתבתי, וגם משום שחשוב לא לוותר על מה שקשה! אסור לברוח מהתמודדות! אך בכל זאת, אם זה מה שאתה מרגיש בו צורך, לעניות דעתי עליך לייחד כמה שעות ביום ללימוד מה שאתה נמשך אליו. זה דורש, כמובן, שיחה עם הר"מ שלך, וקבלת הסכמתו לכך שאתה לא לומד לפי תכנית הלימוד בישיבה... אני לא מכיר את הישיבה שלך ואיני יודע מה נהוג שם...

ולסיכום, מה לעשות? פשוט לקום ולהמשיך ללכת! הסיבה לקשיים, ולנפילות, היא הבנתו של היצר הרע שאתה בדרך הנכונה, וניסיונו למנוע זאת בכל מחיר! ראה בכך הוכחה לצדקת דרכך!

שנה טובה ומבורכת, והרבה הרבה הצלחה, בע"ה!
משה כהן
Moshec.s@gmail.com