אני מבולבלת! דחוף!

שלום לך.
ראשית, אני מבינה ומזדהה עם הרגשת המבוכה וחוסר האונים שלך. אגב, אני די בטוחה שאביך מתביש בעצמו שהגיע למצב הזה, ויתכן שהוא מרגיש נבוך וחסר אונים בעצמו.
מסופר בגמרא (סוכה נב.) על אביי (שהיה מגדולי האמוראים), שראה איש ואשה ושמע אותם קובעים להפגש וללכת למקום כלשהו. אביי היה משוכנע שהם יכשלו ויעברו עבירה ולכן הלך אחריהם ע"מ להציל אותם מהחטא. כשהגיע אותו זוג לפרשת דרכים, נפרדו במילים חמות וכל אחד הלך לדרכו. התעצב אביי ואמר שהוא לא היה עומד בנסיון, ואיך הם שמדרגתם פחותה משלו בהרבה עמדו בפיתוי. הגיע אליהו הנביא ואמר לו שכל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו.
מה כוונתו של אליהו הנביא? גדלותו של אדם מתבטאת בכל כוחותיו, בכל חייו וגם בכל יצריו. אדם גדול, אין הוא רק גדול בתורה, גדול במעשים טובים, כל כוחותיו הם גדולים ועצומים. וכן, גם יצריו גדולים. כמובן, על האדם לנסות ולהתגבר על יצריו, ולשלוט על עצמו, או לפחות לשים את עצמו בסיטואציה כזו שבה לא יחטא. עם זאת, אין לנו לשפוט אחרים שנכשלים, וכמו שכתוב "אל תדון אדם עד שתגיע למקומו". אנחנו רק אחראיים על הנסיונות והקשיים שלנו ואסור לנו לחשוב שאנחנו טובים יותר מאחרים ושאנחנו היינו עומדים בנסיון, וכמו שאנחנו מתפללים כל בוקר "ואל תביאנו לא לידי נסיון ולא לידי בזיון".
זו הנקודה הראשונה: גם לאנשים גדולים וצדיקים יש יצרים ואסור לנו לשפוט אותם.
הנקודה השניה קשורה לתחום הספציפי הזה. חז"ל אומרים שאין אפוטרופוס לעריות. יצר העריות הוא היצר החזק ביותר כיוון שהוא זה שמבטיח את המשך קיומו של המין האנושי. ולכן רבים נכשלים בו. קשה לצאת מהכשלון ולעלות בחזרה לחיים קדושים וטהורים. (אני חייבת לציין גם שנראה לי שבתור בנות, לעולם לא נבין את חוזקו של היצר הזה אצל הגברים).
נקודה נוספת שאני רוצה להעלות היא בקשר לסיטואציה הזו בתור כל המצווה הגדולה של כיבוד הורים: שלושה שותפים הם באדם – אביו ואמו והקב"ה. שותפות מוזרה. מה הקשר בין הקב"ה וההורים? ההורים הם אנושיים, הם ילדו את ילדיהם בדרך טבעית וגשמית. הקב"ה הוא מלך העולם, הוא הכניס את הנשמה האלוקית לתוך הגוף הגשמי. מוזר לקרוא לכך שותפות. דומה למצב בו אני אתרום למוסד מסוים שקל ואילו מישהו אחר הקים את המוסד, השקיע בו את כל חייו, כל זמנו, כל כספו. ויאמרו עלינו שאנחנו שותפים. אם כן, מה הרעיון? הרעיון הוא שההתייחסות שלנו להורינו צריכה להיות, במובן מסוים, כמו התייחסותינו לקב"ה. איך? במובן הזה שאנחנו צריכים להבין שאנחנו לא באותה רמה כמוהם. אנחנו לא מחנכים אותם ולא מדריכים אותם בהתנהגות ההולמת. במובן מסויים הם נתון בשבילנו – נתון שאינו ניתן לשינוי. הם המציאות אליה נולדנו. ומי נתן להם מעמד כל כך גבוה? השותף השלישי - הקב"ה. הוא החליט למי תוולד כל נשמה ואילו תנאי חיים היא תספוג. אילו נתונים חיצוניים יהיו לה ואילו נתונים פנימיים. האם ההורים שלה יהיו הורים תומכים או הורים קרים, הורים אוהבים או ח"ו הורים מתעללים, או הורים שרבים זה עם זה. לנו אין יכולת להבין את מהלכיו של הקב"ה. עלינו רק לסמוך עליו שהוא עושה את מלאכתו נאמנה ומתאים לכל אחד את הבית איתו הוא יוכל להתמודד וממנו הוא יכול לצמוח.
עם זאת, הקב"ה לא נוטש אותנו כאן בעולם. הוא נתן לנו תורה ומצוות מהן נדע כיצד לנהוג במצבינו הנתון הזה. מצוות כיבוד אב ואם מדריכה אותנו כיצד לנהוג עם הורינו – שליחיו של הקב"ה עלי אדמות. עלינו לכבדם, לדאוג למחסורם, לא לסתור את דבריהם, לא לשבת במקומם וכו´. הנובע מכל הדיוקים האלו הוא הכבוד והמורא שעלינו לרחוש להורים. היחס הזה והגישה הזו הם קשים מאד. אני יודעת. עליך לזכור שאת הבת שלהם, הילדה שלהם. אינך אחראית ואף אסור לך להתערב בענייניהם הפרטיים. לא רק שזה לא בהכרח יעזור, זה יכול גם לפגוע. ולכן ברור שאסור לך לספר לאמך על העניין, זה יפגע בכל הנוגעים בדבר ואני לא בטוחה שזה יעזור.
מה את כן יכולה לעשות?
דבר ראשון, להמשיך לכבד ולהמשיך לחשוב טובות על אביך ולקבל ממנו ולהתחנך על ידו. ח"ו לא להתנשא ולא לחשוב שאת טובה ממנו.
דבר שני, משהו שאולי יהווה עזרה ממשית בשביל אביך: (זה קצת מורכב ואקווה שאצליח להיות מובנת) אם אביך יבין שאת רואה או עלולה לראות אותו רואה דברים כאלה וכד´ זה יכול להוות בשבילו הרתעה מספיק חזקה כך שהוא יצליח להשתחרר מכבליו. עם זאת, אסור לך להלבין את פניו ולתת לו לראות שאת יודעת וראית אותו וכו´. לכן, אם יוצא לך לנהוג בצורה המורכבת הזו, אולי תהיה בכך גמילות חסד עם אביך. את לא צריכה ליצור את הסיטואציה. אין זה מתפקידך לחנך את אביך, אבל אם יזדמן לך לעזור לו, תבורכי. אדגים לך למה אני מתכוונת. כתבת שנכנסת הביתה וראית את הטלוויזיה דלוקה על ערוץ לא צנוע, ואביך נרדם. אולי יכולת להעיר את אביך ולשלוח אותו למיטה על מנת שישן טוב יותר, ולעשות את עצמך כאילו לא ראית מה יש בטלויזיה. כך הוא יכול להבין שבפעם הבאה את עלולה לשים לב. הסיכון הופך להיות גדול יותר. מצד שני, את כאילו לא ראית ולכן הוא לא יתבייש ממך או יחשוב שערכו ירד בעיניך. אני בטוחה שתצליחי לדעת איך לנהוג אם יבוא מעשה לידיך. ניתן לפעול כך גם במישור החיובי. למשל – אם את יודעת למשל שהוא צופה בתכניות אלו בשעות הלילה, אולי תיזמי לימוד משותף איתו בשעות האלו, או בשעות שלפני וכו´ וכו´.
דבר שלישי, ובמובן מסוים הוא הכי חשוב – להתפלל עבורו. הן בתוך התפילה והן מחוץ לתפילה, שהוא יצליח לצאת מהמצב הביש בו הוא נמצא ולהתרומם ולהתעלות.

לסיום אאחל לך שתשכילי להצליח להמשיך לכבד, להעריך ולתפקד כרגיל למרו המצב המורכב, ושגם מצב זה יבוא על פתרונו מהרה וכל הבית יתעלה ויתקדש מתוך כך.
ברוכה תהיי.
אילה.
tsbias@actcom.co.il