אני מאוכזבת לא מאמינה בעצמי ולא מצליחה לקום.מה לעשות?

יש סיבה למה את מאוכזבת מעצמך ולא נניח מזה שמחר הולך להיות בחוץ יום במיוחד?
תגידי "מה הקשר? על עצמי יש לי שליטה ואם אני לא עושה דברים כמו שאני מצפה לעשות אני מתאכזבת ועל איתני הטבע אין לי שליטה".
ופה טמונה הבעיה:
הרבה פעמים בלי שאנחנו בכלל מבינים מה הקשר ואיך הגענו לזה, העצבות שלנו, הדיכאון, הבאסה והשביזות הם פשוט צורות אחרות של גאווה.
יש כאן אותך, את הכוחות שלך, את הכישרון שאת יודעת שקיים בך, ויש את המטרות שהצבת לעצמך:
אני חייבת להוציא במבחן מעל 90, אני חייבת להביא את הפעולה הכי סוף הדרך שיש בעולם לחניכים שלי, אני חייבת פה ואני ואני חייבת שם ואז ממילא אם משהו לא יוצא כמו שציפית מעצמך-השמיים נופלים, העולם מתמוטט, והדימוי העצמי שלך קופא מקור.
עכשיו תעני לי באמת על שאלה קטנה:
סתם ככה, איפה הקב"ה בכל העניין הזה?
אומרים לך:
"תקשיבי, יש לך מטרה להשיג, נניח להתקבל לאיזה שהוא מקום ובשביל זה את צריכה לחרוש כאילו אין מחר".
את מתחילה להרגיש איך שהלב שלך דופק ואת מבטיחה לעצמך שאין, פשוט אין מצב שאת לא הולכת להתקבל ולעמוד במטרה הזו.
מפה לשם, לאט לאט את רואה שדברים לא מתחילים להסתדר כמו שרצית מאלף ואחד סיבות.
חברה שלך התקשרה ולאט לאט שרפת זמן מיותר, הראש כואב לך, המטרה נניח מתגלה כיותר קשה ממה שחשבת בהתחלה.
ואז את מתחילה לחשוב שאולי את באמת לא טובה, לא שווה כמו שהערכת בהתחלה ובכלל אם אנשים אחרים מחכים לתוצאות האלו אז בכלל הלכת לאיבוד:
כי מה זאת אומרת, מה הם יגידו עכשיו? ואכזבתי את כל העולם ואשתו והנה, מסתבר שאני לא כזאת מיסטר פרפקט והנה את אומרת יפה שלום וברוכים והבאים עם חיוך גדול כזה לשביזות שנכנסת לארח לך חברה.
אבל, אם היית באמת מבינה שלמרות שיש לנו המון דרכים להגשת מטרות, למיקוד הפעולות שלנו בשביל שבאמת נוכל לממש את היעדים שהצבנו לעצמנו, למרות הכול הדברים האלו הם רק בגדר השתדלות שאנחנו עושים אבל עדיין בפאנצ´ליין, בשורה התחתונה, מי שיחליט האם תגיעי למטרה או לא זה כבר קודשא בריך הוא, אם היית חושבת בצורה הזו ממילא גם לא היית נכנסת לעצבות הזו.
נניח שח"ו את מרגישה שקשה לך פתאום לנשום או שהבטן כואבת לך, גם אז תתאכזבי מעצמך?
אני מניח שלא. כי זה ממש לא תלוי בך (זה כן תלוי בך מבחינה מסוימת ברוגע הנפשי שלך ובהשלכה הישירה בין גוף לנפש) אבל את מבינה שמי שמביא לך את הכוח לנשום ולתפקד זה הקב"ה.
ככה גם בכל שאר הדברים.
את יכולה ללמוד כמו מטורפת למבחן ועדיין את חייבת לדעת שיכול להיות שהקב"ה יחליט שבסוף לא תעברי.
כי אם באמת כל היעדים שלנו היו רק תלויים בנו ורק בנו, אז באמת בשביל מה אנחנו צריכים להתפלל או בכלל צריכים את הנוכחות של הקב"ה?
יש לך יעד? תעשי את המוטל עלייך, המפתחות בפנים ויאללה, תודה רבה אלוקים אבל אני כבר אסתדר לבד. הרי עשיתי את כל ההכנות מראש.
מאיזה מקום מגיע העצבות או האכזבה שלך?
בשביל שתתאכבי מעצמך את צריכה באמת לחשוב שאת יכולה להשפיע על דברים וזה נכון ברמה מסויימת, אבל זה ממש לא אמור להביא אותך לעצבות.
בכלל בחיים תקחי לך כלל: ברגע שאת עושה את המוטל עלייך ויותר מזה אין לך מה לעשות, אז אחר כך זה באמת כבר לא בידיים שלך.
אז לסיכום:
באופן המעשי, תנסי לנתח ולראות מה הסיבה שגרמה לאכזבה שלך ולמה את לא מצליחה להגיע ליעדים האלו.
אולי התכנון זמן שלך לקוי, אולי את מאבדת עניין באמצע הדרך, אולי קשה לך להתרכז ולהתביית על המטרה, אלו דברים שבמסגרת ההשתדלות את יכולה תמיד לשפר.
באופן היותר מוחשי את חייבת להתחיל ולהבין שאחרי שעשית את ההשתדלות שלך ונניח פספסת משהו בדרך למטרה בגלל שמה לעשות, אנחנו רק בני אדם, היית עייפה מידי, לחוצה מידי, עמוסה מידי, אחרי שעשית את הדברים האלו ועדיין לא הגעת למטרה, אז מסתבר שככה הדברים היו צריכים להעשות ובכל אופן ומה שלא יהי´ה את ממש לא אמורה להגיע לעצבות.
הקב"ה רוצה אותך שמחה, ועצבות גם שהיא מובנת, היא גם מסמלת כפיות טובה.
פשוט לך ומובן מאליו כל שאר הדברים והמתנות שיש לך, עכשיו איזה יופי, יש לנו זמן להיכנס לשביזה רצינית כי אנחנו הרי תמיד שואפים לעוד.
הקיצר, איך שלא תהפכי את זה, תחשבי על המליון סיבות אמיתיות שיש לך כדי לשמוח בחיים ולא על הזיוף של העצבות.
וזה בסדר גמור, גם מתוך העצבות שלך את בהחלט יכולה לעודד את עצמך.
פשוט תחשבי על הדברים.

אבינועם
avinoam811@gmail.com