אני כל הזמן מתנהגת לפי החברה

בעז"ה
שלום לך יקרה!

יש משפט ´כלאפתי´ מעודד שבו נאמר: ´המודעות לבעיה היא כבר חצי מהפתרון´
וכן, המשפט הזה אמיתי.
נראה שאת מודעת מה קורה איתך, ולמה את מרגישה את כל מה שאת מרגישה, כך שהבנה ומודעות ב"ה יש!

מה שמשאיר אותך רק עם פרט שולי וקטן: למצוא פתרון. בעז"ה.
ממש לשם כך אני פה.

אני לא נביאה גדולה, אבל אני מתארת לעצמי שאת אי שם בגילאי העשרה.
הבירור הזה של "מי אני" הוא טבעי לגילאים אלו.
אז תיקחי אויר ותנשמי עמוק.
זה זמן של הגדרה עצמית.
הכול בסדר איתך, אפילו מצוין.

אז באמת: איך מתנהגים כמו אני האמיתית? ואיך בכלל יודעים מה אמיתי לנו?
אני חושבת שתשובתי, מתחלקת לשניים:
דבר ראשון: [להתכנס פנימה ולחשוב מי אני.]
ודבר שני: [ללמוד להפריד את הסביבה מתוכי.] אין מקום להשוואות. אנחנו נדרשים לעשות כמיטב יכולתנו. וזהו.

למצוא ´מי אני´, זה נשמע דבר די מפוצץ וגדול, אבל הרבה פעמים הדרך לכך היא בקטנות, בדברים הכי פשוטים ורגילים.
בתור פתיחה תשאלי את עצמך מספר שאלות:

מה משמח אותך?
מה מרגש אותך?
מה את אוהבת?
מה בחיים לא תעשי?
מה בא לך בקלות?
במה את מוכשרת?
מה מעסיק אותך?
מה היית רוצה?
מתי את נינוחה?
למי את נקשרת?

את אוהבת גלידה? חומוס? סובלת מקור? שונאת עכבישים? מתה על ג´וקים? אוהבת שירים? נהנת לדבר? חוששת להציג?
בעצם כל מה שתעני זה חלק ממך. עובדה. משהי אחרת הייתה עונה אחרת לגמרי.

את מציינת בשאלתך שאת מרגישה שאת לא את.
את יכולה להחיות בטוחה שזה עובד גם בכיוון ההפוך- כשכן תגעי בנקודות שהם את, את גם תרגישי את זה.
בעולם הפנימי אין זיופים, וגם אם יש זה מתנפץ מתישהו.
תנסי למצוא נקודות זמן כאלו שבהם את מרגישה שלמה יותר עם עצמך. שמחה באמת. שלווה. שהכוחות שלך באים לידי ביטוי. זה הזמנים שבהם אנו נאמנים לעצמנו. ורק את יכולה לדעת מתי ומה עושה לך את זה.

זה דורש פיתוח של חוש חדש: חוש ההתבוננות. באמצעותו אפשר לנסות ללמוד מחדש לגעת בנשמה, לשמוע את המנגינה הפנימית שלנו ולהקשיב לה- איפה טוב לי ונעים באמת, ואיפה אני מנסה להרשים או מתנתקת מעצמי.
הנשמה שלך רוצה להשמיע את קולה, רק צריך להקשיב.
היא תגיד לך בדיוק מה אמיתי לך.
מה ומי את.

את אומרת שכשכאת לא את, לפעמים יותר מקבלים אותך, אני מאמינה שאולי זה כך, אבל לא לטווח ארוך.
אל תתפתי להשתנות למען החברה- זה לפעמים קל יותר במיידי (- נראה מגניב יותר, מושך יותר, חברותי יותר)- אבל לטווח ארוך זה פשוט מתפנצ´ר, ממש כמו בלון שמתמלא וגדל ברגע, אבל הימים עוברים וכל הרוח והרושם יוצאים ממנו, ואז מה? הוא סתם נשאר מדולדל ומקומט,
להיות מישהו אחר זה לנפח אויר ברגע, להרשים! להיראות יותר גדול ממה שאני באמת-אבל זה לא מחזיק. מהסיבה הפשוטה: זה פשוט לא אמיתי.
בטח את אומרת: יופי, אז מה היא רוצה? שאני אשאר בלי כלום?
זהו, שעל ידי התבוננות -אדם לומד את עצמו ומגלה שבמקום להרשים הוא נשאר עם עולם שלם של משמעות. עם עצמו! ואנשים בסביבתו מרגישים את זה ורוצים בזה. אדם שהוא נאמן לעצמו , מושך אנשים יותר מכל מי שמנסה למצוא חן. ויותר חשוב מכך הוא זוכה לנחת פנימית בתוכו- "במקום שיש אמת, שם הלב שקט".

טיפ אישי- הליכות עם עצמך- עם שירים, בלי שירים, עם לדבר עם ה´, עם לדבר עם עצמך- איך שבא לך בקיצור- נותנות מרחב פנימי ומאפשרות לחזק את ההקשבה העצמית הזו.
הייתי ממליצה לך להתחבר לבנות שאת מרגישה לידן בנח.
לחזר תחומי עניין ותחביבים.
ולתת, למי שאת יכולה: אחים, הורים, חברות , סניף.
זה גם מעצים את ההכרה בעולם הפנימי וגם משמח.

ובנוגע לעניין ההפרדה של הסביבה מתוכך:
לא סתם רשמתי את זה אחרי הבירור של מי אני. כי זה קשור בקשר הדוק לכך. ברגע שאדם יודע את עצמו. מכיר ומעריך ושמח במה שיש בו וגם במה שאין בו. אז הוא יכול להפסיק להרשים את העולם, או בשפת העם: לעשות דאווינים! האדם שיודע את עצמו, מי הוא ומה הוא. ויודע באמונה שלימה שכל מה שהוא צריך מצוי לו. הוא אדם שיודע שדין וחשבון הוא נותן רק לפני ריבונו של עולם, וריבונו של עולם, בוחן כליות ולב, לא מצפה ממנו שיתנהג בצורה אחרת, רק כמו שהוא יכול. בנחת ובאהבה עצמית.
[´אם אני אני מפני שאתה אתה, ואתה אתה מפני שאני אני, אז אני לא אני ואתה לא אתה. עם זאת, אם אני אני מפני שאני אני, ואתה אתה מפני שאתה אתה, אזי אני באמת אני ואתה באמת אתה.´] – רבי מנחם מענדל מקוצק.

את רוצה להיות באמת את.
הדרך לכך זה להיות את [מפני] שזה את.
יש מבין?
זתאמרת להיות קשובה לעצמך ולמצוא מה באמת מתאים ונוגע לך באופן אישי בנשמה.
שם בעומק הזה שמתחבר לעצמו ולקב"ה מבינים שהמטרה בעולמנו היא לא להצליח כמה שיותר. אלא להיות אנחנו- טובים ונאמנים לעצמינו, כמה שיותר.
את מציירת נפלא, ואולי גם שרה או כותבת ואולי שום דבר מכל אלו-
אבל זה לא משנה.
בעניים פנימיות מבינים שאת גם לא צריכה להיות שום דבר אחר. מה שיש בך זה בדיוק מה שאת צריכה כדי להיות מה שנועדת להיות בעולמינו הקטן.
את צודקת שאת לא רוצה לקנאת, והאמת? שאת גם לא צריכה.
כולנו שווים לפני הקב"ה. כל אחד קיבל את סל הכישורים והחסרונות שלו ואיתם הוא פועל.
להשוות דבר אחד מתוך הסל הזה, זה לא אמיתי.

קל מאד להסתכל מסביב ולהתבאס, אבל החכמה היא להסתכל פנימה ולהאמין שכל מה שיש לי זה מדויק ואלוקי. אני לא צריכה שום דבר שאין לי.
וההוכחה לכך היא פשוטה: אם הייתי צריכה את זה באמת, היה לי את זה.
מקוה שאת מבינה את כוונתי.

תאהבי את עצמך!
תשמחי במה שיש לך
ותזכי להיות בבחינת: איזהו עשיר? השמח בחלקו.
רק כך זוכים להיות עשירים בשמחה ובנחת.

מאחלת הרבה טוב, ושתזכי לראות את הטוב שלך.
פה להסבר בירורים וביאורים,
צופיה.

tsofia641@gmail.com