אני בשיא גיל ההתבגרות ואני רוצה חבר!

[שלום לך שואלת יקרה!]

קודם כל-

כל הכבוד לך על העמידה שלך כנגד כל הלחץ החברתי שיש.
זה מראה על בגרות ואחריות שיש לך ועוד יותר מכך, מראה שאת מבינה את הערך בשמירה על עצמך, עד היום עמדת בפיתוי, ועל כך מגיע לך כבר כל הכבוד.

קשה לך עם החברה שסוחפת, עם חוסר הידיעה מתי תכירי את בן זוגך ועם אי הודאות במי בכלל מדובר...

נתחיל דווקא בעניין אי הודאות: [כבני אדם בעולם הזה(וכאלה אנחנו)יש לנו רצון לדעת מה קורה איתנו איפה ואם אפשר אז גם בדיוק מתי... על מנת להרגיש בטוחים ורגועים אנחנו מדמים לחשוב שעלינו לדעת בדיוק מה מתרחש או עומד להתרחש בחיינו.]
כאשר אנו נתקלים מול מציאות שאין לנו בה שום שליטה לכאורה, אנו יכולים להרגיש תחושה קשה של חוסר אונים, איך אדע? ומתי? ומי? ואיפה? ולמה בכלל בעצם?

את ניצבת מול המחשבה מי יהיה בן זוגך לעתיד, ובעצמך יודעת לומר יפה: "יש לי את האחד- יש נשמה בשמיים ובעולם הזה היא התפצלה ל- 2 :לבן ולבת הקב"ה יעשה שהם יפגשו ויתחתנו בדיוק בזמן הכי טוב לשניהם וככה הם משלימים אחת תשני, הקב"ה יודע הכי טוב מה טוב לי", אבל עדיין קשה לך להשלים עם ההרגשה שזה בידי שמיים ואת לא יודעת כרגע מי זה ומתי הוא יגיע-
[יש בתחושה הזו שאת מרגישה לימוד גדול ואמת גדולה-
את סופסוף מרגישה על בשרך מה זן האמירה "הכל בידי שמיים" (חוץ מיראת שמיים), את מבינה בעצם שיש דברים שהם פשוט לא בשליטתך וזה לימוד חשוב.]
בעומק גם דברים שאנחנו חושבים שאנחנו יודעים בדיוק מה קורה אתם, גם שם צריך סייעתא דשמיה, גם שם באמת הכל יכול להיות... בוואדי שיש חשיבות להשתדלות שלנו בכל תחום, וגם במציאת בן זוג(בעיתו ובזמנו) אבל חשוב לדעת שכל ההשתדלויות שלנו הם רק השתדלויות, ובעצם מי שיודע מה הכי טוב לנו ומתי- זה רק ריבונו של עולם. גם בתחום זה, תסמכי באמת על בורא עולם, תנסי לשחרר באמת מההרגשה שאת צריכה לדעת מה קורה על מנת להירגע,
כל כך כיף בסופו של דבר לדעת שיש מי שמנהל ת´ענינים, ובטוח הוא עושה זאת הרבה יותר טוב מאיתנו.

נקודה שנייה- לחץ חברתי: קשה לנו מול לחץ חברתי, כאשר אנו לא מספיק חדורים או לא מספיק מבינים את חשיבותו של הדבר עליו אנו רוצים להתעקש.
מאידך, כאשר באמת תהיי שלימה עם הצעד הזה- עם הבחירה בכך שאת לא רוצה חבר, הלחץ החברתי כבר לא ישפיע, את תשמחי בבחירה שלך, ותתפלאי לגלות שאפילו מסביבך מעריכים אותך על כך.

בתרבות פרוצה כמו שיש היום קשה להבין למה צריך לשמור כל כך על מרחק בין בנים לבנות לפעמים זה נראה קצת מוגזם ומיותר, אבל המרחק הזה בא לשמור על עצמינו, גם בהווה(גיל ההתבגרות)וגם בעתיד- לקראת הקמת ביתנו עם האחד והיחיד.
תנסי שנייה להתנתק מכל מה שמקובל בחברה,
שמירת נגיעה הנה דבר כל כך הגיוני ויפה,
בטח את יודעת שכל דבר שהוא בעל ערך ויקר לא מבזבזים אותו כך סתם.
הקב"ה טבע שבנגיעה יהיה כוח גדול:
כוח של חיבור, כוח של ריגוש וכוח של ביטוי לצרכים אנושיים הקיימים בנו-
זה טבעי לנו לרצות בקשר עם בן זוג, וטבעי שגם יהיה קשה לנו בנגיעה, דווקא משום שהצורך הזה כל כך חזק וטבעי אצלנו,
אבל כמו כל דבר בעל השפעה אנחנו צריכים להיות מספיק חכמים מתי להשתמש בו, בטח את לא רוצה לדעת חלילה שהבאת מעצמך והתמסרת למישהו שעוד כמה שנים בכלל לא יהיה חלק מחייך.
בטח את לא רוצה להתחבר (בנגיעה כפי שאמרתי יש כוח של חיבור) ולהתקרב לכל אחד.

חז"ל עזרו לנו לנתב את הכוח הזה לזמן המדויק שלו-[השמירה מנגיעה בעצם שומרת עלייך בהווה מאכזבות וכאבי לב מיותרים, וכמובן מאיסור תורה,
וכן שומרת עלייך למען העתיד- לעבר הקמת בית מתוך נקיות וטהרה], בעז"ה את תקימי בית בזמן הנכון לך, ואת כל המסירות שלך ואת כל עולמך הפנימי והרגשי את תכווני לאחד שלך.

תהיי מוכנה לחיות בחוסר וודאות- כי לסמוך על ריבונו של עולם זה הדבר הכי וודאי שיש:),
תביני שכל השמירה הזו על עצמך היא רק לטובתך,
וממילא יהיה לך קל יותר לעמוד באתגר הזה.

מאחלת לך הרבה הצלחה!
פה לכל שאלה,
צופיה
tsofia641@gmail.com