אנחנו ראויים לבניין ירושלים? למה אנחנו מתפללים?

שלום לך!
שאלת איך אנחנו יכולים בכלל להתפלל על בניין ירושלים? הרי אנחנו אפילו לא מתחילים להיות קרובים לזה?

אז קודם כל, אני לא אומר שהמצב טוב, בכלל לא. אבל קשה לי לא לראות גם את הטוב שיש בעם שלנו.
מצד אחד, אכן, אתה צודק הלב כואב מאוד על המצב שלנו. כתבת ש50 אחוז מהעם לא יודעים את המשמעות של ירושלים. ואני מוסיף ואומר שאת המשמעות האמיתית של בניין ירושלים גם 99 אחוז מהעם לא יודעים, ולצערי הרב אני בתוכם.
אך מצד שני אני בכל אופן לא יכול להתעלם מהטוב שיש בתוך עם ישראל. אפילו בצניעות, עם ישראל ביחס לגויים הוא הרבה הרבה יותר צנוע. וגם ביחס לירושלים, כולם יודעים שכל משא ומתן עם הפלסטינים יתקע באיזה שהוא שלב, כי עם ישראל לא מוכן לחלק את ירושלים בשום אופן, גם במחיר של מלחמה כוללת, כך אומרים כל הסקרים.

ובכל אופן אתה אומר למה להיות צבועים? למה להתפלל על ירושלים? הרי אנחנו רחוקים מזה כ"כ.
הכיוון שלך כנה וישר וטהור, כי אתה מבין שבניין ירושלים זה לא סתם, אלא צריך להיות ראויים אליה ועל זה תבורך.

אבל התפילה היא משהו אחר.
התפילה היא מעבר לכל השיקולים הטכניים, ההבנות והתכנונים.

אמשול לך משל. היה פעם איש פשוט שגר בעיירה ענייה ודוויה, עם אנשים מסכנים ופרימיטיביים. פרנסתו היתה בדוחק מעשיית כלים מקני סוף שגדלו בחצרו. ויהי היום החליט האיש שעליו להתקדם בחיים, ועליו לרכוש עז קטנה שממנה יוכל ג"כ לחלוב חלב לבני ביתו מידי שבוע. חסך האיש במשך שנה שלמה את הכסף מפרנסתו הדלה ועלה לעיר הגדולה מהלך שבוע ימים לרכוש עז. כשהגיע לעיר ירד הלילה, הלך האיש אל המקום שבו היו רגילים להתקבץ לישון כל עניי העיר. הוציא האיש מתרמילו את הסדין שהביא מביתו פרס אותו על האדמה הקשה, והתכונן לישון יחד עם שאר עניי העיר.
לפתע נשמעה תרועת חצוצרות, והנה קול פרסות סוסים, והנה הוא רואה עשרות סוסים נושאי לפידים, עוד לא הספיק האיש להבין מה בדיוק הוא רואה, והנה מגיעה כרכרה מלווה בלוחמים חמושים שרצים לפניה, ומן הכרכרה יורד איש הדור מאוד, כתר בראשו.
העניים היו מפוחדים מאוד בגלל שלא הבינו על מה כל המהומה, עד שאחד העניים החכמים קרא בקול :"זה המלך! השתחוו כולכם" חברינו מפוחד מאוד, ג"כ השתחווה, ומרוב פחד לא רצה להרים את ראשו עד שמישהו נגע בזרועו. כאשר הרים את ראשו ראה מולו לא אחר מאשר את המלך בעצמו. אמר לו המלך בא עימי לכרכרה, יצאתי לסיור במדינה ואני רוצה לשמוע את מצבם של עניי עמי ובמה אוכל לעזור להם. מיד אחזו בו כמה שומרים והובילו אותו עם המלך היישר לתוך הכירכרה.

שאל המלך ספר לי מה מצבך ובמה אוכל לעזור לך?
לאחר מספר שניות חשב האיש הרי למה באתי לעיירה? לרכוש עז! אבקש מהמלך שיתן לי עז ובכך אוכל להרוויח את הכסף שחסכתי עבורה. אך מיד עצר וחשב, הרי זה המלך, הוא יכול לתת לי גם פרה אם אבקש, טוב יותר שאבקש פרה. הרים את ראשו לדבר, אך מיד עצר את דיבורו וחשב שוב, אמר לעצמו זה המלך מה זה פרה בשבילו? למה שלא אספר לו על בני הקטן שאין לו מורה בעיירה שילמד אותו לקרוא, אולי יכול לשלוח לי מהארמון מורה טוב שיצליח להחכים את בני? רגע, אבל בארמון יש גם רופא, והרי אבי חולה במחלה קשה ומתייסר, אולי יוכל לשלוח לי את הטוב ברופאיו להחיותו? ובעצם למה שלא אספר לו על העיירה העלובה שלנו שאין בו לא מורים ולא רופאים ולא עבודה אלא רק עוני וייסורים? ובעצם למה שלא אספר לו גם על ביתי שהגיעה לפירקה ולא מצאה חתן, בגלל רוב ענייה...

וכך פתח את פיו העני ופנה אל המלך! אני יודע שאני לא ראוי לבקש על בני עירי ולא על עצמי, שהרי אני בעצמי באתי לכאן רק בשביל לבקש על עז קטנה ומסכנה, אבל אדני המלך! פרץ האיש בבכי, בעיר שלנו אין לא מים ולא עבודה, לא מורים ולא רופאים, רק מחלות ועוני מנת חלקינו! רחם עלינו! שלח לנו את חכמיך ויועציך שיקוממו את העיירה שלנו. אנא עזור לביתי למצוא חתן... וכך הלך ושפך את ליבו אל מול המלך, מה שתכנן ומה שלא תיכנן, וביקש עבור כל בני המדינה את כל מחסורם...

כך אנו בתפילה, שאנחנו בתפילה אנחנו אל מול המלך. אמנם אנחנו לא ממש ראויים לבניין ירושלים, בקושי מתמודדים עם עניינים שבצניעות כמו שכתבת, בקושי יודעים מהי ירושלים, בקושי יודעים לפתוח ספר הלכה. אבל! שאנחנו מול המלך, הלב נפתח – אנחנו לא עושים חשבונות אם מגיע לנו עז או פרה, אלא הלב נפתח ואנחנו מתרוממים מעל למדריגה שלנו ומבקשים את החלומות הכי עמוקים שלנו, בלי חשבונות, המלך יעשה את החשבונות שלו – האם לתת, מה לתת, מתי ואיך. התפילה היא זמן של שיחרור הנשמה, זמן של התעלות, זמן שהוא מעבר לזמן למקום ולמדריגה הרוחנית שלי, ובעיקר זמן של מפגש עם המלך.
אני פונה לקב"ה כמו ילד קטן לאב ומבקש ממנו בצורה חופשית את כל הצרכים שלי ושל עם ישראל בלי שום חשבון.
בדיוק כמו ילד קטן שפונה לאביו ומבקש ממנו בצורה טבעית וחופשית, בלי לעשות חשבון אם מגיע לו או לא, אם אביו יכול לתת לו או לא, אלא אם הילד רוצה משהו – הוא מיד פונה לאביו ומבקש! אין יותר טבעי מזה, בלי שום חשבון – כך גם התפילה היא כמו בן לאביו בלי חשבונות כאלו ואחרים.

אמנם יש לעשות הרבה חשבונות ותשובה, הנה אנחנו צמים 5 צומות בשנה כדי לחזור בתשובה על בניין ירושלים, ויש הרבה מה לעשות, אבל התפילה היא מעבר לכל זה, אנחנו מבקשים. תשאיר לקב"ה לבדוק אם אנחנו ראויים או לא.
במסילת ישרים בפרקי החסידות (פרק יט´) מובא עקרון שנראה לי דומה אז אמרתי שאביא לך אותו. שהוא ממש מתייחס לשאלה שלך :
"הנה החסיד כזה מלבד העבודה שהוא עובד במעשה מצותיו על הכונה הזאת, הנה ודאי צריך שיצטער תמיד צער ממש על הגלות ועל החורבן . . . ואם יאמר אדם מי אני ומה אני ספון שאתפלל על הגלות ועל ירושלים וכו´, המפני תפלתי יכנסו הגליות ותצמח הישועה? תשובתו בצדו, כאותה ששנינו (סנהדרין ל"ח): לפיכך נברא אדם יחידי כדי שכל אחד יאמר בשבילי נברא העולם, וכבר נחת רוח הוא לפניו יתברך שיהיו בניו מבקשים ומתפללים על זאת, ואף שלא תעשה בקשתם מפני שלא הגיע הזמן או מאיזה טעם שיהיה, הנה הם עשו את שלהם והקב"ה שמח בזה. . . "

את הדברים האלה הבנתי מהרב קוק בהקדמה לספרו עולת ראיה על התפילה בפרק "התפילה המתמדת של הנשמה" סעיף ו´, אני לא בטוח שלזה הוא התכוון אז אולי פשוט אביא לך את מה שהוא כתב וזהו, מקווה שתצליח להבין את הכתיבה הלא קלה הזו :
". . . הננו חפצים מעצמינו ומהעולם שלמות כזאת שאין המציאות המוגבלת יכולה ליתן לנו, ומתוך כך הננו מוצאים את עצמינו שרויים בצרה גדולה . . . אבל קודם שיעבור זמן גדול . . . הננו באים ומתפללים. שופכים אנו את שיחנו ומתנשאים אנחנו לעולם של מציאות שלם בתכלית השלימות ואז נעשה עולמינו הפנימי באמת שלם בתכלית השלימות ודעתינו מתמלאת נחת... "

התפילה היא מעבר לחשבונות, החשבונות זה אחרי התפילה ולפניה, זה תפקידנו , לעבוד קשה קשה לקרב את עם ישראל, לייעודו ולמהותו, אך התפילה היא עניין אחר, עליון מכל זה, השתפכות הנפש.

ועוד דבר, אפילו חשוב יותר. אתה מן הסתם יודע, שאפילו ברגעים הקשים ביותר של עם ישראל, ביציאה לגלות, שעברו עבירות חמורות ללא שום גבול - ע"ז ג"ד וש"ד, ולא היתה ברירה אלא להחריב את בית המקדש, באותו יום עצמו שבו נחרב הבית – נולד המשיח.
מה זה? הקב"ה כועס עלינו או אוהב אותנו?? אלא הקב"ה מסתכל לתוכיותו של עם ישראל ובפנימיות של עם ישראל יש כבר משיח יש כבר גאולה. וזה אמור ללמד אותנו שאפילו אם אנחנו רואים עבירות נוראיות שמתרחשות לצערינו, לא להתייאש, אלא להאמין שכל אחד ואחד מעם ישראל זה "אברהם אבינו קטן", זו "שרה אימנו קטנה" אבל איך? הוא הולך עם 5 עגילים באוזן אחת ו3 קעקועים על אוזן שמאל? והיא מתלבשת לא צנוע! איך אפשר לומר שהיא "שרה אימנו קטנה"?
נכון זה יקח זמן, הדור הזה הוא דור מורכב מאוד, יש בו הרבה דברים שליליים, אבל בסופו של דבר מתוך העם הזה תבוא הגאולה "ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב נאם ה´ ", הגאולה תבוא אפילו לשבי פשע, אנשים שפשעו וחזרו בתשובה, ולא רק לצדיקים גמורים.

אני אומר שבאופן כללי, מבפנים, אנחנו כן ראויים לבניין ירושלים. אמנם יש שיכבה של של עבירות שעוטפת אותנו, אך כמו שיכבה של בוץ על הגוף מקלחת אחת טובה והכל נשטף. מקלחת אחת של תשובה וכל העבירות יעלמו, וכולנו נראה איזה עם צדיק יש לנו.
קרא סיפורים של חוזרים בתשובה – כאשר הם קולטים את האמת – זה לוקח בדיוק כמה שעות לא יותר. והופ, הם בוחרים להשתנות ועושים תהליך של שינוי ארוך שמנקה אותם מהכל, ואדרבה גדולים בעלי תשובה יותר מצדיקים גמורים.
אני באמת מאמין שהעם שלנו ימסור את נפשו על הצניעות ועל ירושלים, ויה"ר שנזכה לראות את זה בקרוב.

זה מבחן אמונה, מבחן קשה מאוד. אתה ואני וכל אחד צריך לשאול את עצמו האם אנחנו מאמינים שאלו האנשים, הם אלו שיצאו מאבותינו הקדושים? האם הם עם ישראל? באיזה צד אנחנו? בצד שמאמין ש"לא יטוש ה´ עמו ונחלתו לא יעזוב", או בצד שמיואש מהגאולה, מיואש מעם ישראל?
בצד שאומר "הרף ממני ואכלה אותם כרגע" או בצד שאומר "מחל נא לעוון הזה כגודל חסדך"?
אלו סוגיות ארוכות שצריכים כולנו ללמוד אותם, והלוואי ונזכה.

מתנצל אם כתבתי באריכות מידי עבורך. ומקווה שעניתי למה שהתכוונת לשאול.
אשריך שזה מה שמעסיק אותך. עלה מעלה מעלה ותן יד לבניין האומה והגאולה!
חגי