אמממ...קושי..חח אולי...

שאלה

כבוד הרב שלום!

ניסיתי תאמת למצוא את המקום של חברים מקשיבים שיענו אבל לא ראיתי כזה..אני מקווה שזה לא ישמע לך מטומטם אבל..חח א.שאלתי אותך פעם כמה שאלות..ביניהם על צבא..ורציתי לומר לך שבאמת ממש עזר לי מה שכתבת לי..חח והגעתי ב"ה למקום יותר טוב בעצמי...ועכשיו אני כבר עוד רגע בת 17..ודבר אחר מפריע לי..בבית שלי בעקרון אבא שלי בא מקיבוץ ואמא שלי הייתה בערך מסורתית כשהיא הייתה קטנה..שלא תבין הורים שלי הם צדיקים ממש ממש..אבל היו כמה דברים שהדברים שיש היום לא ממש הם ראו אותם..במיוחד כי הם חיים בעולם משלהם שכזה..ואותי ואת כל המשפחה שלי הם לא חינכו ממש שלא מדברים עם בנות וכאלה..רק שלא ישנים ביחד או אולי כמה דברים בסיסיים..ואני אישית בהתחלה ממש הסתכלתי על בנים ובנות אותו דבר..וזה מה שגרם בשבט שהבנים היו כזה חברים שלי..סתם חברים טובים..מבחינתי זה היה לי ברור שאני לא אוהבת אותם או משהו כזה..ועד עכשיו כמעט אפחד שדיברתי איתו לא חשבתי על דברים כאלה..גם כי חשבתי..ואני עדיין חושבת שאני קטנה מידי בשביל זה..אבל בגלל המקום שגדלתי בו ובגלל ההרגשה גם של האדם השני..לאט לאט הבנתי שאם אני רוצה לגדול ולהתפתח נכון בלי מחשבות מציקות..בלי שבנות מתנהגות אלייך שונה פתאום כי אנארף איזה בן אחד אוהב אותך..פשוט לגדול כמו שאת..החלטתי שאני מפסיקה לדבר עם בנים בכלל..עכשיו בגלל שבאמת אני לא הכרזתי על זה ואני גם לא רוצה להכריז..אז כן יוצא לי לדבר עוד עם בנים שהיו חברים טובים שלי..אבל כזה מה קורה וכו'..ולי זה לא מפריע..אני חושבת..מה אתה חושב?צריך לא לדבר בכלל?

ועוד דבר..היותר חשוב..אמרתי מקודם שכמעט אפחד לא אהבתי..חוץ מאחד שהכרתי כשהייתי בת 14..ואז כנראה מרוב לחץ בכלל מזה..כי הרגשתי קטנה..הפסקתי לדבר איתו בכלל..

ומאז כל פעם שהייתי רואה אותו כי הוא גר ביישוב לידי זה היה כזה עושה לי משהו..אבל לא ראיתי אותו הרבה...ועכשיו בחצי שנה האחרונה..אנחנו יחד בארגון כלשהו ויוצא לנו הרבה זמן גם להיות ביחד וגם לעבוד ביחד..

אנחנו לא מדברים יותר מזה...אבל קשה לי עם זה..כי אני באמת מרגישה שאני אוהבת אותו..

אני לא יודעת מה לעשות..חשבתי לצאת משם אבל..זה ארגון של ארץ ישראל..וזה אחד הדברים הכי חשובים לי...ולאדעת..אני גם קצת מפחדת שאני עדיין קטנה בכלל בשביל לומר שזה אהבה אמיתית..אבל זה ממש חזק..

אני חושבת שזה עוד לא הזמן...עו

תשובה