אמונה - שכל או רגש?

לשואל היקר שלום,

אתה שואל שאלה יפה וחשובה, שהתשובה עליה היא תשובה ארוכה ועמוקה מאוד. ובכל זאת לפטור בלא כלום אי אפשר ולכן אני אנסה קצת לענות לך. מכיוון שהתשובה היא קצת קשה תשתדל לקרוא את כולה (אולי פעמיים או שלוש אם צריך) ואם לא הבנת משהו לא נורא, תמשיך הלאה יש סיכוי טוב שבהמשך או בקריאה שנייה זה יתבהר יותר.
[מהי אמונה?]
אמונה היא כוח בנפש. הרבה אנשים טועים וחושבים שלהאמין במשהו פירושו של דבר לחשוב משהו. אבל זה לא נכון. אמונה היא כוח דרכו אנו משיגים השגות מסויימות, השגות אלו אינם שכליות אלא אמוניות.

לדוגמא, הכלל השכלי הידוע שעליו נסמך כל מדע וכל צורת חשיבה מדעית הוא, "לכל דבר יש סיבה" כלומר אין דבר שקורה ללא סיבה, תפקידו של המדען הוא לחפש את אותם סיבות אבל בטוח שלכל דבר יש סיבה. וכאן יש לשאול שאלה בסיסית מי אמר ?! מי אמר שלכל דבר יש סיבה, הרי בשביל להוכיח שהכלל הזה הוא הנכון יש לכתוב רשימה של כל התופעות הקיימות בעולם, וכל הסיבות הגורמות לאותם תופעות. האם יש מדען שאי פעם עשה או יוכל לעשות זאת ?! ודאי שלא, ואע"פ כן אנו מאמינים בכך שלכל דבר יש סיבה.
מעבר לכך, אם אני אפתח תיאוריה שלימה שטוענת שלכל דבר שקורה בעולם אין סיבה, וכאשר אפגוש מדען שהאמין בתיאוריה מסויימת שזה עתה גילה ניסוי שסותר אותה, אטען בפניו, שהניסוי שסותר את התיאוריה שלו מוכיח שהתיאוריה שלי היא הנכונה (שהרי כרגע אנו עומדים מול המציאות ואין לנו שום הסבר מדעי שיראה שהמציאות היא מסודרת על פי עקרונות סיבתיים, א"כ מצאנו הוכחה לכך שהמציאות היא לא מתנהגת בצורה סיבתית או שלפחות חלק ממנה אינו מתנהג כך), אותו מדען לא יקשיב לי והוא יזרוק אותו לכל הרוחות מכיוון שאני מדבר דברים שאין להם שחר.
אני רוצה לנתח קצת את מה שקרה כאן, דחינו טענה שכלית מובהקת, (המציאות לא מסודרת על פי חוק ברור ולכן אין לתופעה המדעית אותה אנו חוקרים סיבה), ע"י טענה שאין לה שום ביסוס שכלי (לכל דבר יש סיבה).
אם כן מצאנו שישנם הכרות ודאיות שהם אינם שכליות והם חזקות מכל שכל. לכוח הזה בנפש אנו קוראים אמונה, זהו הכוח שודאי מעל לכל ספק שיש לכל דבר סיבה. כח זה מתאפיין אם כן, בודאות שאין למעלה הימנה ואף הוכחה שכלית לא יכולה לסתור אותה (יכול להיות שתמצא זהות מסויימת בי מושג האמונה כפי שהגדרנו אותו למושג אקסיומה, ישנה חפיפה מסויימת בין המושגים אבל לא זהות גמורה, ואי כאן המקום להאריך בכך).
מעבר לכך וכאן אומר נקודה עמוקה הרבה יותר, גם אם מישהו יטען באמת שלכל דבר אין סיבה, הוא לא יתנהג כך בחייו הפרטיים. שהרי גם אותו אדם למשל, יסע ברכבת מחיפה לאשדוד ויראה אבנים על הכביש שבהם כתוב ברוכים הבאים לאשדוד, הוא יארגן את חפציו לקראת ירידה מהרכבת ולא באמת יחשוב שישנה הסתברות מסויימת שהשלט נוצר במקרה ולא ע"י אדם (ישנם עוד הרבה דוגמאות אם קצת תחשוב על כך תגלה שהאדם מוכרח לנהל את חייו בצורה בה הוא מאמין שלכל דבר יש סיבה).

בנוסף לוודאות הסיבתית, ישנה גם את ודאות החיים. כל אדם רוצה ומעוניין לחיות, אבל האם מישהו יכול להוכיח מבחינה שכלית שלחייו יש משמעות. אין אדם שיכול להוכיח מבחינה שכלית, שהחיים פה הם באמת משמעותיים, ובכל זאת אנו רואים באנושות תופעה מדהימה, אנשים כמעט ולא נשברים ומחליטים לנטוש את החיים. למרות הקשיים העצומים שחווים בני אדם עלי אדמות (ואין בן אדם שלא חווה רגעי משבר קשים, מי יותר ומי פחות), 99% מבני האדם מעדיפים את החיים למרות הקשיים. האם כאשר אדם נמצא בקושי מסויים הוא יכול להיות בטוח שהוא יצא ממנו ?! מדוע שלא לוותר על המאמץ ולנטוש את המסגרת המעיקה של החיים ?! למשל, מי נותן לאדם שהוא מובטל כבר 5 שנים את הכוח להמשיך לחיות ?! הרי השכל הפשוט אומר שאם הוא כבר מובטל כל כך הרבה זמן לא בטוח בכלל שהוא יימצא עבודה ?! ובכל זאת למרות כל הקשיים הללו אנשים ממשיכים לחיות. אין זאת אלא משום שישנה ודאות חיים יסודית בדבר משמעותם של החיים. ולראיה, אפשר בקלות להוכיח לאדם שמבחינה שכלית רוב הסיכויים שהחיים שלנו אינם באמת חשובים, אך אף אחד מהאנשים כולל המשכנע בעצמו לא יתאבד כתוצאה מהוכחות אלו. וכל זאת בגלל שישנה בנו ודאות חיים יסודית שהיא לא שכלית אלא אמונית.

אם נסכם את שתי הדוגמאות הללו שהבאנו, נראה שישנם מספר ודאויות יסוד בחיי האדם (לא הבאנו את כולם) שהם אינם שכליות (אנחנו קראנו להם אמוניות). ודאויות אלו הם לא חלשות יותר מהשכל הם חזקות יותר ממנו. השכל מושתת ועובד על הכלל שלכל דבר יש סיבה הוא לא יכול לעבוד אחרת גם אם הוא ירצה, השכל מבוסס על ההכרה האמונית, וגם אם הוא יכול לטעון שהיא לא נכונה הוא לא יוכל אף פעם שלא להתנהל על פיה. במילים אחרות האמונה עומדת בבסיס השכל והיא זאת שנותנת לו את זכות הקיום שלו.

וכאן הגענו גם להגדרתו של השכל. השכל הוא הכוח שמראה את הימצאותם של אותם ודאויות אמוניות בכל מרחבי היש. השכל יראה איך לכל דבר בעולם יש סיבה, הוא ידון במשמעות החיים, בשאלה מה האדם צריך לעשות בעולמו וכו´,כל השאלות השכליות מבוססות על אותם ודואיות יסוד אמוניות. השכל לא יכול להתווכח עם האמונה גם אם הוא מאוד רוצה. האמונה היא נתון עליו הוא בנוי (אם תחשוב על זה קצת תגלה שגם הפקפוק בכלל שלכל דבר יש סיבה נעשה תוך כדי שימוש בכלל זה ובכך סותרת הסתירה את עצמה). האמונה עומדת ביסוד המציאות והיא זאת שמניעה אותה, אם אנשים לא היו ודאיים בכך שחייהם הם בעלי ערך הם לא היו משקיעים מאמצים רבים כל כך בשביל לחיות. התורה אינה המציאה את האמונה, היא פיתחה את האמונה שנמצאת בכח אצל כל אדם ואדם, והראתה את קיומה על פני כל מרחבי החיים. אין כאן המצאה חדשה של עקרונות יסוד חדשים אלא פיתוח של עקרונות שנמצאים בתוך כל אדם ואדם.

ואם תשאל טוב כל זה טוב ויפה אך מה בין זה לבין האמונה בה´. נאמר לך שזה הדבר עליו דיברנו. מהי אמונה בה´ ? אמונה בה´ היא ודאות שיש לחיים שלנו מטרה (שהרי אם אין בורא לעולם, העולם נמצא פה ללא שום מטרה, אגב גם אם יש שני בוראים עדיין אין מטרה אחת לעולם, ישנם שתי מטרות שוות בערכן שהרי אפשר לבחור במטרה זו או אחרת), אם יש לחיים שלנו מטרה ישנם גם מעשים נכונים שמובילים אותנו על אותה המטרה, ואם כן יש למצוא מהי אותה מטרה ומהם האמצעים המובילים אותנו אל אותה מטרה. זהו בדיוק תפקידם של התורה והמצוות. להגיד לנו מהי המטרה ומהם הדרכים בהם היא תתמלא. ואם נסכם נמצא, שברגע שאדם מאמין בכך שחייו הם משמעותיים, ושיש מעשה נכון אותו יש לעשות. זאת אומרת שהוא מאמין בה´ יכול להיות שהוא לא מודע לכך אבל הוא מאמין בה´.

אם כן נסכם את דברינו, האמונה היא הכח בעזרתו אנו מאמינים בכך שיש בורא לעולם, שיש תורה מן השמים ושיש השגחה (לא הוכחתי את כל ודאויות היסוד הללו אבל לצורך העניין נצטרך להניח שאפשר לעשות כן). השכל הוא הכח שבעזרתו אנו מבררים כיצד אנו נפגשים עם הבורא, מהי התורה שהוא נתן לנו (החל מהשאלות האם היהדות צודקת יותר מהנצרות, וכלה בפרשנות התורה עצמה שנעשית אף היא בכלים שכליים), וכן מהם העקרונות על פיהם פועלת ההשגחה האלוקית. את כל אלו אנו לומדים בעזרת הכח השכלי שלנו. ולכן אפשר גם אפשר להוכיח לאדם שהנצרות איננה נכונה מכיוון שאפשר להראות בצורה שכלית שהיא איננה נכונה.
(להרחבה בעניין הנצרות אני מפנה אותך לשתי תשובות בנושא: נצרות - כל מה שרציתם לדעת על יש"ו והנצרות, על הנצרות ועל זרמים ביהדות: https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=42638)

בנוגע לעניין הרגש, לרגש יתרון וחסרון, מצד אחד הרגש הוא דבר אותו אנו מרגישים וחווים בניגוד לשכל שהוא צופה מבחוץ (למשל, אדם יכול לחשוב הרבה על אהבה אבל זה לא אומר שהוא אוהב). אבל מצד שני, אי אפשר לסמוך על הרגש, הוא מתחלף כהרף עין ולפעמים גם לגבי אותו אובייקט. יכול להיות שיום אחד נאהב מישהו וביום השני נשנא אותו. יכול להיות שביום ראשון נהיה שמחים, בשני עצובים, בשלישי הוללים, ברביעי מיואשים וכו´. הרגש הוא לא דבר עליו אפשר להסתמך, מה עוד שהרבה פעמים הרגש מטעה אותנו כמה פעמים אנו שומעים משפטים כמו "חשבתי שאני אוהבת אותו אבל גיליתי שזה לא נכון" או "חשבתי שלימוד תורה זה לא בשבילי אבל אחרי שהתאמצתי במשך מספר חודשים גיליתי שזה לא נכון". כל התופעות האלו מראות שאי אפשר לבנות על פי הרגש תפיסת עולם, אי אפשר להסתמך עליו ולבנות משהו יציב שעל גביו אפשר לבנות עוד קומה ועוד קומה.
אבל כפי שכבר אמרנו, הרגש הוא הכח הנפשי שמעניק את מימד השייכות והחיבור לדברים ולכן אי אפשר גם לוותר עליו. פתרון הבעיה יכול לבוא ע"י "תדלוק" השכל ברגש. אם על גבי קומת השכל שבנה בניין יציב ורציני יבוא הרגש ויעניק מימד של שייכות והתחברות נוכל להרוויח גם תפיסת עולם יציבה וחזקה וגם תפיסה עולם חיה ונושמת ולא קרה ומתה.
לסיכום, עולם מחוסר רגש הוא עולם עקר, אך עולם שבנוי אך ורק על רגש הוא עולם שמשתנה במהירות רבה זהו עולם שמושתת על עלה הנידף ברוח. על כן, יש לפתח את עולם הרגש אך יש לעשות זאת רק על גבי השכל ולא להיפך.

אני מצרף גם תשובה נוספת בנושא:
כל דת יכולה לומר שהיא מעל השכל! https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=51546
ושיעור של הרב זלמן מלמד שליט"א על מהות האמונה:http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?cat=691