שאלה
לכבוד הרב.
העיקר הראשון - שהקב"ה מצוי ומשגיח. אני נוטה שלא לשקר את עצמי. ולכן ברור לי שכרגע אני לא יודע שזה נכון. כפי שאדם שנולד נוצרי מאמין (בד"כ) בנצרות, אז אני לא עובד על עצמי, ואני יודע שעלי לברר היטב ולחקור מה נכון. שאלתי היא: מה זה אומר לגבי כיום? (אני דתי), האם זה נחשב שאני לא מאמין באחד מ 13 העיקרים? (יש לזה השלכות חמורות מאוד), והאמת, גם הדתיים שמאמינים, הרי על פי רוב, לא חקרו היטב, אז מה זה שווה? הם לא יודעים, הם מאמינים במה שאמרו להם (כמו הנוצרי המוסלמי הבודהיסט וכו'..), אני פשוט ראלי, ולכן לא אאמין בלא לבדוק, זה אומר שאני פחות טוב?.
עוד שאלה, כיצד להתייחס לדברים כגון דברי חז"ל והרמב"ם לגבי 4 יסודות וכד', שזה דבר שלכאורה לפי המדע מוכחש מכל וכל?.
תשובה
שלום
א.האמת היא ששכינת ד' שורה בתוכך, ונקודת הבחירה שלך היא רק לשים לב לכך ולהוציא את הפוטנציאל האלוקי שבך אל הפועל. המח הוא אבר קטן וחשוב שצריך מזון כמו שאר האברים, ומזונו הוא המחשבה, אך הוא לא מקור הודאות, כדעת מרבית הפילוסופים המודרנים מאז משנתו של רנה דקארט.
הודאות היא בנשמה ולא בשכל 'לית מחשבא תפיסא בך כלל...ליבא מידע ידע'. השכל הוא מסננת וכלי להתקדמות בחיים, ולכן הוא מבחין בין מה שסביר למה שלא סביר, אך הוא לא מגדיר ודאות.
לכן לך ללמוד אמונה בעומק, אך לא בדרישה להוכחה שכלית בלבד אלא בעיקר כדי לגלות מי אתה ומהי הסגולה שבישראל. עד אז- תעשה את המצוות מאמונה ואמון במערכת התורה, ובע"ה גם תזכה להאמין בעומק.
ב.לדעת חלק מהראשונים חז"ל יכולים לטעות בענייני מדע הטבע, ואין בזה כל שינוי לתורתנו או להלכה
כל טוב