שאלה
ראשית, הערה: אני אשמח אם יענה לי רב הרואה חשיבות במחקר המדעי כפי שהוא מתנהל כיום, ומוצא בו ערך באמת.
שנית, אני מקווה שאיני חוזרת על שכבר נשאל. חיפשתי הרבה ולא מצאתי במאגרים תשובה שסיפקה אותי.
לשאלה: אני לומדת במוסד אקדמי כלשהו, ונתקלת לא פעם בסתירות בין מה שאמרו לי תמיד במסגרות החינוך הדתי, לבין מה שאומר ההגיון ואומרת המציאות. אני חושבת שתיאוריית האיבולוציה היא נכונה. רק אדגיש שבעיני אין כאן עניין של אמונה, אלא עניין של מחשבה, ראיית המציאות כפי שהיא מתגלה לעינינו, ואנו יכולים לקלוט אותה, בצירוף כל חוקי הפיזיקה מההתחלה ועד לסוף. מתוך כך, אני לא מצליחה לראות תפקיד "אלוהי" כלשהו בתהליך בריאת העולם. קשה לי עם כל התירוץ האומר כי כל יום היה בעצם תקופה של כמה אלפי שנים. זה, בעיני, ניסיון לסובב את הכתובים על פיהם. להתאים אותם לחוקי הפיזיקה. ולא בכך רצוני. אם מחר יתגלה אחרת- שוב תשתנה משמעות הכתובים?
אני יותר נוטה לדעתו של פרופ' ליבוביץ' ז"ל, כי את תחילת חומש בראשית נכון לתפוס יותר כמן שיר המראה את היחס בין ה' לאדם, יחס של בורא ונברא, המצויים בדרגות שונות, כפי שמובן כבר מהפסוק הראשון. מה שאיני מבינה הוא, אם כן, איפה כן רואים את קיומו של אלוקים?
אני לא 'קונה' את זה שנוכחות ה' נראית בכל, וצריך רק להסתכל. כי אני הסתכלתי וחזרתי והסתכלתי. ועדיין קשה לי לראות. אני גם לא קונה את זה שמה הסיכוי שהעולם יווצר בדיוק כך ש... ואז רשימת תנאים מיוחדים הנמצאים בכדה"א, כי הסיכוי, קטן ככל שיהיה, קיים (ואני למדתי מספיק אסטרוביולוגיה בכדי להסביר מדוע דווקא בכדה"א שלנו, התנאים כן איפשרו זאת).
קיצור השאלה: אני, איפשהו עמוק בלב, מרגישה כי יותר משאני באמת מאמינה, אני רוצה ומייחלת להאמין בקיומו של הקב"ה. קשה לי להבין כיצד גדולים וחכמים ממני מזלזלים בתוצאות מחקרים מדעיים, כאשר הם עצמם נהנים מפירות המחקר המדעי בתחומים אחרים (וקצרה היריעה מלהכיל). שהרי אותם קל בהרבה לתפוס ולראות כי נכונים. ומי שאומר כי המדע מסתמך על אקסיומות שלא הוכחו, ובעצם בכלל לא בטוח שהכל נכון- אין לי מה להגיד לו, כי אנחנו לא מדברים באותה השפה. בעיני זה כמובן נכון, ואם הוא לא מבין את זה בעצמו (כמובן, לאחר לימוד מעמיק של התיאוריות השונות), הוא בבעיה. שוב, אני לא מקבלת את הדיבורים על כי דברי המדע (בכל אופן, אלה שעליהם יש הסכמה כל
תשובה
המחקר המדעי הוא חשוב מאוד, כשהוא עוסק במה שראוי לו ולא חורג מתחומו. הכרת העולם וחוקיו היא דבר חשוב, שיש לה ערך גדול גם בעיני התורה. מתוך התבוננות בעולם אנו למדים להכיר את הבורא, לאהבו וליראה ממנו (רמב"ם יסודי התורה פרק ב´ והלאה).
יחד עם זאת, חשוב לדעת שהמדע אכן מסתמך על אקסיומות, ושהתיאוריות המדעיות לעולם אינן מוכחות באופן מוחלט והן משתנות מידי פעם עם התקדמות המחקר. אין באמירה זו זלזול במדע. אלפי החוקרים העוסקים בחקר העולם הסובב אותנו ראויים להערכה, אך אין זה אומר שהם צודקים תמיד.
לגבי האבולוציה. ראשית, חשוב להבין שהתורה איננה ספר מדעי. תיאור בריאת העולם בספר בראשית לא נכתב מנקודת מבט מדעית אלא אלוקית. (עי´ אגרות ראיה אגרת צ"א, קל"ד ועוד). לכן התיאורים בספר בראשית אינם משקפים בהכרח את מה שהיה בצורה פיזיקלית, אלא את הצורה שבה התורה רוצה שנקלוט את מה שהיה.
מבחינתנו, האדם נוצר "עפר מן האדמה", גם אם הדרך שבה זה נעשה עוברת דרך מליוני שנים ואלפי יצורים.
שנית, ביחס למדע. אין שום אפשרות לדעת מה היה בעבר. ניתן לשער, על פי מה שאנו רואים, מה היה בעבר, בהנחה שהחוקים לא השתנו. זו הנחה שטעונה בירור. אולי המבול גרם לשינוי גדול בחוקי הטבע, כמו שרמוז בתורה "עוד כל ימי הארץ..."?
שילוב שתי הנקודות האלה מוביל להבנה, שיתכן שהאבולוציה היא נכונה, והתורה תיארה את הצורה שבה אנחו צריכים לקלוט את הדברים מבחינת התפיסה האלוקית. יתכן גם שלא, ותיאוריה חדשה שתתברר בעתיד תהיה טובה יותר.
גם אם נקבל את האבולוציה, התפקיד של הקב"ה לא נעלם. חוקי הטבע שפועלים באקראיות ליצירת חיים ולהתפתחותם יכולים להיות מובלים על ידי הקב"ה, שבשלב מסויים הטיל נשמה באדם, ציוה אותו ציוויים ובכך נתן משמעות לחייו.
אין בדברים אלו תשובה סדורה, אלא כיווני מחשבה. אם אין הם מספקים אותך - אנא שאלי שוב בצורה ממוקדת יותר, וננסה להתייחס.
בהצלחה