אמונה אחרי הגירוש

שלום רב
אני נדהם לקרוא את מה שאת כותבת, נערה שעוברת זעזועים ומודעת לעצמה, לא משלימה עם מצבה, ועם מצב כל עם ישראל. יש לך באמת נשמה גבוהה מאד!!!
אבל הפריע לי המשפט הראשון שלך - "אני מיואשת". מצד שני אני יודע שיאוש הוא זעקת הנשמה, מעין אזעקה לפני התהום, שהנשמה ממש רוצה לצאת ממנה. ואת גם ביטאת את זה בצורה מאד חזקה. את נמצאת במקום לא כל כך טוב מבחינתך אבל זועקת לשינוי!
תסתכלי על עצמך - כמה אנשים היו משתנים בגלל משהו שקורה מחוץ לעולמם הפרטי? מה אכפת לאדם הממוצע מ"העתקת דירות" של 8000 איש? ואת לעומת זאת עוברת תהפוכות ושינויים קיצוניים (דבר שמצוי בגילך) ולא מוכנה לקבל את מה שהיה.

העזרה שלי יכולה להיות רק בלהבין אותך ולהזדהות. זה באמת לא פשוט להבין את דרכיו של הקב"ה עד כדי כך שלפעמים אנחנו בברוגז איתו. מצד שני, אלוהים שאותו אני מבין בכל מה שהוא עושה אני לא הייתי רוצה אותו כאלוהים שלי. הקב"ה מוליך את העולם למהלך שרק הוא מבין ויודע אותו, הוא בורא ויוצר הכל ויודע הכל, ואם כן איננו יכולים להבין כל מה שהוא עושה ולמה הוא עושה. אנחנו יכולים לנסות ולהבין משהו, וכשלא מצליחים אז תפקידנו לדעת להיות בעלי ענווה ולומר "לא מבינה". וזה שאת לא מבינה זה לא אומר שהכל אבוד. אולי נבין בעוד 100 שנה? אולי נבין אם נתעמק בתורה הקדושה?
וכשבינתיים איננו מבינים, כדאי שנסגל לעצמנו את המידה של לקבל דברים באהבה. "שמחים ביסוריים עליהם הכתוב אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו". לפעמים הקב"ה שומע את כל התפילות שלנו אבל מחליט שזה לא די והתשובה היא ´לא´. האם כשאבא שלך מסרב לתת לך לצאת ב2:00 בבוקר למסיבה פרועה כבר לא אוהב אותך?...

הגדולה שלנו כיהודים היא היכולת ליפול - ולקום, ושוב ליפול ושוב לקום. הגדולה שלנו היא שביום האבלות הלאומי - תשעה באב - נולד המשיח.
אז אני רק יכול לקוות איתך שאכן התקוות שלנו לבניינה של ארץ ישראל ועם ישראל, ביאת המשיח ובית המקדש יתרחשו במהרה, ואז נוכל למלא "שחוק פינו ולשוננו רינה" כי העולם יצא מההעלם שלו, הכל יהיה ברור ומובן, ואז נוכל לצחוק יחד ולשחוק על כל מה שעברנו.
אם את רוצה את יכולה לחזור אלי לאי מייל
כל טוב
יקיר
yockir@neto.net.il