שאלה
לחברים מקשיבים שלום,
קודם כל המון המון המון תודה על הכל!! אתם ממש עושים עבודת קודש!!
דבר שני, יש משהו שממש ממש מפריע לי בזמן האחרון וזה שאמא שלי פוחדת שאני אתקרב לגברים, ואני אסביר:
אני בת 17, ולפני שנה התחלתי ללכת לבנ"ע (כבר הפסקתי אבל זה לא משנה...) ואמא שלי בהתחלה פחדה שאני אלך לבנ"ע בגלל הבנים, היא פחדה שיקרה לי משהו חס וחלילה, עד שהרגעתי אותה ואמרתי לה שאני אשמור על עצמי (עזבתי מסיבה אחרת לא מזו...)
ועוד דוגמא, אני צריכה אוטוטו להתחיל ללמוד נהיגה ואמא שלי אומרת שאני אחפש מורה (בת) לנהיגה, היא אומרת את זה בעקיפין, אבל זה ברור שהיא נרתעת מזה שבן ילמד אותי נהיגה, אז אמרתי לה שרוב המורים הם בנים, אז היא אמרה אם אין ברירה אז תלמדי אצל מורה מוכר או עם חברה ביחד, ושיש המון מקרים לצערנו הרב של אונס והטרדות מיניות
וגם אני צריכה מורה פרטי למתמטיקה אז היא מעדיפה מורה (בת) אז השבוע אמרתי לה "את כל פעם מדגישה מורה, ואת לא שמחה שמורה ילמד" אז היא רמה שבגלל המצב כיום זה מפחיד ללמוד עם בנים, אפילו אם הוא בא אליך הבייתה, וגם עם ההורים נמצאים...
והמצב הזה קצת מפריע לי, כי היא מכניסה בי פחדים לבנים, וכמעט כל בן שאני רואה ברחוב אני רק חושבת שהוא עומד לעשות לי משהו, אני מבינה שהיא דואגת ובגלל זה אני לא רוצה להגיד לה כלום, כי היא באמת דואגת לי... אבל אני מפחדת שכשיגיע הזמן של חתונה, ולהכיר בנים לצורך נישואים היא גם תפחד (הערת אגב: יש לי כבר אחות נשואה ואני ל אממש יודעת אם אמא שלי אמרה גם לה את אותם הדברים...)
מה אפשר לעשות???
תודה מראש...
תשובה
שללום יקרה.
קודם כל ישר כח שאכפת לך מאמא שלך ושאת רוצה להקשיב לה ולא ישר להתנגד.
אני מאוד מבינה את הפחד של אמא שלך המציאות היום באמת דורשת את הדאגה הזאת. לצערנו לא חסרים מקרים בעיתון של סיטואציות שהיו נראות כל כך תמימות ולצערנו הסתימו בצורה לא תמימה בכלל.
אבל, בין הפחד הזה להגבלה מוחלטת יש מרחק גדול.
לא כל הבנים ככה, ולא בכל מקום זה קורה. וזה בהרבה מקרים תלוי גם בבת.
את מבחינתך צריכה להזהר, לא להתעסק עם אנשים שאת לא מכירה, לא להתחבר לכל אחד, לשמור על גידרי הצניעות שהתורה נתנה, בייחוד במקומות לא דתיים, אלו באמת דברים ששומרים עליך, בלי קשר לדאגת האם.
בקשר לפחד של אמא שלך יש לי כמה עצות:
א. תנסי לדבר איתה. תשבי איתה לשיחה ותשאלי אותה למה היא כל כך מפחדת, תגידי לה שאת גם מפחדת ושזה לא יכול להמשך ככה, תגידי לה שאת נזהרת, ושאת מבינה את הפחד שלה, אבל את לא יכולה לא להיות בכלל עם בנים לעולם, כי כמו שאמרת את צריכה להתחתן.
אל תתקיפי אותה, אל תגידי לה שהיא לא צודקת, תבואי ממקום שמאוד מבין את הפחדים שלה, ותשאלי לעצתה, איך את צריכה להתנהג. אמרי לה שאת בוגרת, את מבינה- אבל אינך יכולה לחיות בפחד מתמיד. שזה גורם לך לחרדות, לחששות.
ב. תתייעצי עם אחותך הגדולה. תשאלי אותה איך לה היה? אם גם לה אמא כל כך דאגה? ותשאלי לעצתה, מה את יכולה לעשות במצב כזה. היא מכירה אותך ואת אמך הרבה יותר טוב, היא ודאי תוכל לעזור לך.
אם את לא רוצה לדבר עם אף אחת מהן או עד שתדברי איתן, קחי לך את דרך האמצע. נסי להרגיע את אמא שלך. תלמדי נהיגה עם עוד חברה, תנסי לחפש מורה (בת) למתמטיקה (לא חסר....) ותנקטי כמה שיותר צעדי זהירות. את לא צריכה לחיות כל היום בפחדים, אבל את כן צריכה להזהר, כמו כולנו, הבנות.
בקשר לשידוכין- הכל תלוי איך את רואה את העניינים ומה מקובל. אולי מקובל אצלכם שהפגישה הראשונה נערכת בבית ידידים או משפחה שמשגיחה? אולי הבחור בא לאסוף מהבית? ודאי שכדאי בפגישות ראשונות ללכת למקומות המוניים ולא בבדידות- גם מטעמי צניעות וגם כדי להמנע מכל הבעיות... בעניין שידוכין תוכלי להציע לה שהיא תברר על הבחור, תראה אותו... לא דברים שיביכו אותך אלא בעקיפין.
אימך דואגת לך והכל מאהבה. לפעמים אכם האהבה הזו חונקת....
אבל העיקר הכוונות שלה, וגם להפוך אותן למעשים זה ביכולתך לשנות, להוריד את ההקצנה.
זה מה שאני רואה לנכון, מכל מה שספרת.
את מוזמנת לשוב ולשתף בנושא זה או אחר. ואשמח לדעת בהמשך איך מתקדמים העניינים.
ב"הצלחה בכל!!
אור וטוב,
טל.
tlalosh@shoreh.org.il