אמא שלי מעירה לאבא שלי כל הזמן

שואלת יקרה,
אני שמחה שפנית אלינו.
תודה על הפירגון וממש מחילה על העיכוב בתשובה..

ולשאלתך,
ההורים שלנו הם כמו השורשים שלנו, הם אלו שנותנים לנו את היציבות והמזון הפיזי והנפשי.
זה מתחיל מהרגע שאנחנו נולדים ורואים שיש מישהו שאוהב אותנו ושדואג לצרכים שלנו וזה ממשיך לכל החיים.
אני מאמינה שגם הקשר בין ההורים שלנו משפיע עלינו מאד.
הורים שאוהבים אחד את השני נותנים לילד את ההרגשה שהעולם הוא טוב, שיהיה טוב ושהכול בסדר.
ולעומת זאת, אפשר לראות בקיצוניות השנייה- ילדים להורים גרושים, שצריכים לעבוד יותר קשה בשביל להגיע למצב הזה של היציבות והרוגע הנפשי.
את כותבת שמשהו בקשר בין ההורים שלך מפריע לך, וזה מאד מובן.
אנחנו מצפים באיזשהו מקום שההורים שלנו יתנהגו ´כמו שצריך´, וכשזה לא קורה- זה יכול מאד מאד להפריע לנו.
אני חושבת שאפשר להגדיר את האופן שבו אנחנו מושפעים ומתייחסים להתנהגות של ההורים שלנו בכמה שלבים.
שלב ראשון- שלב הילדות, מהרגע שהתינוק נולד ועד גיל ההתבגרות.
תינוק נולד ומסתכל על ההורים שלו כמשהו גדול ובלתי נתפס.
כל התנהגות של ההורים נראית לו רגילה ונורמאלית, הוא לא כל כך מכיר מציאות אחרת וחושב שככה צריך להתנהג. הוא מושפע לחלוטין מההתנהגות של ההורים שלו.
שלב שני- שלב ההתבגרות, אנחנו מתחילים לגדול, האישיות שלנו מתפתחת ואנחנו מגלים בה כל מיני צדדים. ויחד עם זאת- אנחנו מתחילים להכיר עוד משפחות ועוד אנשים.
בשלב הזה אנחנו כבר לא מקבלים הכל כמובן מאליו, יש לנו כבר אופי ונטיות של עצמנו ואנחנו גם רואים שיש אנשים שמתנהגים אחרת מההורים שלנו.
אנחנו כבר מתחילים לשפוט את ההתנהגות של ההורים שלנו ולראות עם מה אנחנו מסכימים ועם מה לא. וכל מה שלא מתאים לאישיות שלנו אנחנו חושבים שהוא לא נכון.
אני חושבת שבשלב הזה יש קונפליקט מאד גדול.
מצד אחד- אנחנו מתחילים להכיר את האישיות שלנו ולראות מה מתאים לנו ומה לא, מצד שני- עומדים ההורים ושאר העולם ומתנהגים הרבה פעמים אחרת ממה שאנחנו מרגישים שנכון לנו, ואנחנו רוצים שהם יתנהגו כמו שאנחנו חושבים שנכון.
וכשאנחנו לא מסכימים עם מה שהם עושים זה מאד מאד מפריע לנו.
השלב השלישי- אולי אפשר לקרוא לו שלב הבגרות, זה שלב שהרבה פעמים קשור כבר בחתונה ובהקמת הבית הפרטי שלנו, אבל לאו דוקא.
אני חושבת שזה שלב שבו אנחנו מתחילים קצת להתנתק נפשית מהקשר החזק עם ההורים שלנו.
אנחנו מתחילים להרגיש שאנחנו מישהו בפני עצמנו.
זה אמא שלי- וזה אני. היא מתנהגת ככה- ואני מתנהגת אחרת.
זה שלב שבו כבר ביררנו לעצמנו מי אנחנו ומה אנחנו חושבים שצריך לעשות. ואז אנחנו כבר יכולים להכיל בתוכנו את האחרים.
לדעת ולהרגיש שזה בסדר שהם עושים ככה ואני עושה אחרת.
זה בסדר שאמא שלי בוחרת בדרך הזאת, גם אם היא לא נכונה.
אני כאן והיא שם. וזה בסדר..
אני חושבת שבשלב הזה, שממשיך במידה מסוימת כל החיים, יש הרבה יותר רוגע.
אנחנו אוהבים את ההורים שלנו וקשורים אליהם, אבל מבחינה נפשית אנחנו גם מצליחים למצוא את המקום שלנו ולהיות שלמים עם זה. ואז להחליט מה אנחנו מקבלים מהם ומה לא- אבל ברוגע.
ובשלב הזה, אני מאמינה שההתנהגות שלהם כבר הרבה פחות מפריעה לנו.

אני חושבת שהשלב שאת מתארת הוא אולי השלב השני.
ההתנהגות של אמא שלך מאד מפריעה לך, ובצדק.
את לא מסכימה עם מה שהיא עושה, את חושבת שההערות שלה רק יוצרות אוירה רעה בבית.
זה מפריע לך ומן הסתם גם לאבא שלך.
אבל יחד עם זאת, אני חושבת שלאט לאט כדאי לעבור לשלב השלישי, ראית משהו שמפריע לך? תלמדי מזה, תחליטי שככה את לא רוצה שיראה הקשר שלך עם בעלך, אבל אז-תנסי להרפות מזה.
נראה לי שהמעבר בין השלבים הוא קודם כל במחשבה, לראות שזאת אמא שלך וזאת את.
לחשוב בראש שבעצם ההורים שלנו אחראים לקשר ביניהם ולא אנחנו, ואם הם בוחרים בדרך הזאת- זה עניין שלהם.
במיוחד כשאת אומרת שהם אוהבים אחד את השני.
כנראה שזה סוג התקשורת ביניהם והם למדו לחיות עם זה.
זה כמובן לא אומר שזה טוב אבל זאת המציאות..
אחרי שבראש מגיעים להבנה שאני זה אני ואמא שלי זה מישהו בפני עצמו- אני מאמינה שגם בלב אפשר להגיע למקום הזה. ואז הרבה יותר קל.
כשמגיעים למקום הזה- אנחנו מסתכלים קצת מבחוץ על כל מערכת היחסים הזו.
ואם תנסי להסתכל על זה כאילו את אורחת מבחוץ, או כאילו חברה מספרת לך שזה המצב אצלה בבית- אני חושבת שיהיה לך הרבה יותר קל להתמודד עם המצב הזה. כי תהיי הרבה פחות מעורבבת נפשית.
אחרי שמצליחים לצאת מערבוב הזה, שכמו שאמרתי הוא טבעי והגיוני, רק שכדאי להמשיך ממנו קדימה- את שואלת אם להעיר לאמא שלך..
אז יכול להיות שבכלל אחרי כל מה שכתבתי את כבר לא מרגישה צורך. וזה מעולה.
אם את עדיין כן מרגישה- אז זה נראה לי תלוי בסוג היחסים שלכם בבית.
יש בתים שיש קשר קרוב ואוירה של דיבור עם ההורים, ואם ככה אז אולי כן שייך לומר משהו לאמא שלך, כמובן בכבוד ובעדינות.
ואם זו לא האווירה אצלכם- אז אפשר אולי לצאת מהחדר כשמתחילים דיבורים כאלו או לנסות לא לשמוע. משהו שלא יתריס נגד אמא שלך אבל יעשה לך יותר נעים.

שיהיה הרבה בהצלחה.
אני מקווה שהתשובה תהיה לך לעזר..
ואשמח מאד להרחיב או לענות על שאלות נוספות.
רק טוב!
אביטל.
Avitalevi2@gmail.com