שאלה
הרב-שלום!
אני בת 15,ולפני 3 שנים עברנו דירה, מהעיר שבה גדלתי כל החיים, ליישוב קטן-שהוא אומנם 20 דק' מהעיר הקודמת אבל אין בו קהילה דתית ב כ ל ל, אין לי שם אף לא חברה אחת וגם לא משפחה.
ההורים שלי עובדים באותו מקום עבודה-כלומר בעיר שבה נולדתי וגם האחים שלי לומדים שם. ז"א שחוץ מלישון בבית,אנחנו עושים הכל בחוץ.
כדי ללכת לחברה או לפעילות שיש בערב,צריך להכין הכל יום קודם, כי אי אפשר לחזור הביתה אחר כך.האטובוסים הם עד שעה מוקדמת ואני אף פעם לא מספיקה לעשות הכל!
אם מסבירים את זה בצורה פשוטה-אני פשוט עברתי לגור אצל חברות... כבר התרגלתי שאחרי ביצפר אני הולכת כל פעם למישי אחרת, ובערך 4 פעמים בשבוע ישנה שם.
המצב הזה מפריע לי ולא נוח בכללל!!!!
לאמא שלי מפריע שאני לא בבית בכלל, אבל היא מפרשת את זה בצורה אחרת-שאין לי שום רגש אליהם!!והחברות חשובות לי הרבה יותר מהמשפחה!
אני מנסה להסביר לה שזה לא נכון ושהיא צריכה להבין אותי!!(עברנו דירה בגללה-היא לא אהבה את המקום הזה בכלל!)אבל היא לא מוכנה...היא תמיד אומרת לי שהיא נפגעת מכל זה ואני באמת לא רוצה שזה יהיה ככה!! היא חשובה לי יותר מכל בנאדם אחר וקשה לי עם המצב הזה!!
אם תוכל לעזור לי באיך לשכנע אותה!! כי נגמרו לי כבר כל הסיבות וההסברים.
תודה רבה רבה!!
תשובה
שלום
את מסבירה לי את הדברים בצורה משכנעת, וכדאי להסביר את אותם הדברים לאמא שלך באותה דרך.
בנוסף לזה, אני מציע לך לשתף אותה בפתרון הבעייה. תסבירי לה מה הנתונים, את נושא הדברים שאת רוצה להספיק, את בעיית התחבורה, ותציעי לה שתמצאו ביחד פתרון.
נקודה נוספת היא רוח הפשרה. יכול להיות שאת יכולה, על מנת לפייס את אמך להספק בפחות ימים מחוץ לבית.
בהצלחה
אלי כאהן
________________________________________