אמאל'ה, היתכן שנשארתי הדוסית היחידה מבין החברות?

בואי נאמר שהדילמה הזאתי שלך היא לגמרי טבעית אם לא יותר מזה.
הרי לא את ולא אני המצאנו את ´או חברותא או מיתותא´ ויבוא חוני המעגל שקם אחרי 70 שנה לעולם ´חדש´ ויעיד.
זה מתחיל בזה ששיחת היום היא מי הודח במירוץ למיליון ועד (שלא נדע מטומאה) ההתעדכנות במה הולך בסרוגים, כי מה לעשות מי שלא שם לא קיים...
וממשיך בעובדה, שבמיוחד קשה, אם נשתדל לשים את האצבע על הנקודה, זה האיזון העדין הזה בין לכבד ללא להתנשא, בין להישאר חברה ובין להאמין במה שאת מאמינה.
נראה שהשורה וחצי האחרונות שלך לגמרי מראות שאת בכיוון הנכון, עכשיו בואי נחדד קצת את רמת התכל´ס.
תסכימי שהדור שלנו עומד בפני אתגרים לא פשוטים – העולם הפרוץ שמסביב, הטכנולוגיה שיותר ויותר מנגישה לנו אותו, ועכשיו זה אפילו מגיע על כפית של זהב סמארטפונית חכמה במיוחד שמגיעה עד הפה, סליחה, עד היד, בהינף אצבע.
דווקא בגלל שהטאצ´ שלנו עם העולם הזה חזק יותר מאי פעם, ודווקא כי ההתרגלות של העין והלב שלנו מהירה הרבה יותר,
אנחנו צריכים יותר מתמיד את העוד כמה כאלה ששלהם טרם הספיקו להתרגל, והלוואי שלא יתרגלו לעולם.
ושלא תטעי מבצע חבר מביא חבר עובד בקטעים האלה שעות נוספות: ´כי, מה אפילו תכלת-שמים הצדיקה, המדריכה השפיצית של שבט איתן קנתה את החצאית עם הכפתורי זהב בזארה.. אז כנראה שבאמת היא לא כזאת קצרה..´.
ודווקא בגלל שזה כל כך ככה אנחנו זקוקים כמו אוויר לנשימה לעוד כמה כאלה שהרגישות הרוחנית שלהם עוד רגישה.
אז אפשר לנהל קרב מגע נגד כל תרבות המערב וההתיוונות, ולדבר בהיסטריה על שלא עלינו ´רבותיי ההיסטוריה חוזרת´...
ואפשר גם להיזכר בכל הצדיקים הגדולים שלא חסרים סיפורים עליהם שבטאצ´ של אהבה – חיבוק מכל הלב ומילה טובה השפיעו הרבה יותר.
כי בינינו, ההשפעה של מה שתעשי גדולה הרבה יותר מכל מה שתגידי או מכל טחינת שכל אחרת.
אגב, כמו שכתבת בעצמך, כדאי לשים לב שיש קצת יותר מהבדל בין צניעות וסרטים לבין פולין.
וחנוכה שמתקרב לא יכול לתת לי לסיים את התשובה הזאת בלי התזכורת הכל כך חשובה של ´מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך´.
שמדהים שמי שאמר אותה אמר גם את ´הצדיקים הטהורים אינם קובלים על הרשעה אלא מוסיפים צדק´.
הצלוחה נשמה!

שבוע טוב
רינת
rintz3@gmail.com