אם רק היו יודעים מי אני באמת...

שלום לך יקרה. קראתי את הדברים שכתבת.
את מתארת תחושות קשות ולא פשוטות... אני אנסה לשתף אותך קצת במעט מחשבות שעלו לי בעקבות קריאת דבריך בתקווה שתמצאי בהם תועלת.
בעיני, יש שתי נקודות מרכזיות שמטרידות אותך בכל המצב בו את נמצאת. שתי הנקודות האלו, לא רק שהן אינן נותנות לך להשתחרר מהתחושות הנוראות, אלא מכניסות אותך הרבה יותר חזק פנימה לתוך העצבות.
הנקודה הראשונה היא אותה תחושת צביעות שהזכרת- כביכול החברה חושבת עליך דברים לא נכונים, רואה אותך כצדיקה כשלמעשה את מרגישה שההגדרה הזו כל כך רחוקה ממך. נדמה שאם היית יכולה היית יוצאת לרחוב וצועקת לכולם שהם טועים, ומספרת לכולם מי את באמת...
הנקודה השניה היא אותה הרגשה של ריקנות, אותה תחושה שהנשמה כולה מושפעת מהמעשים שלך עד כדי שאת חושבת שהדברים כבר לא חיצוניים לך אלא חדרו עמוק פנימה ושינו אותך מיסודך להיות כפי שכתבת- פשוט רעה.
אני חושבת שיש קשר כל כך חזק בין שתי הנקודות האלו...
בעיני, אין דבר שמעיד יותר על קירבת אלוקים מאותן תחושות ריחוק שהזכרת בשאלתך. אולי זה נשמע לך מוזר, בעיניך צדיק זה אדם שאף פעם לא מרגיש רחוק מה´, איך יכול להיות שהרגשת ריחוק מעידה על קירבה?!
אבל בעיני, אדם שאף פעם לא מרגיש רחוק מה´ הוא פשוט אדיש... הוא לא חי.
את יודעת כמה אנשים אני מכירה שיושבים עכשיו בחופש הגדול כל היום מול הטלויזיה ובאינטרנט, שמזבזים את זמנם על שטויות וזה פשוט לא מזיז להם?
ומולם, את ניצבת, עומדת וכואבת, בוכה וזועקת על כך שאת מרגישה שהזנחת את העיסוק בצדדים הפנימיים- האם זה לא הביטוי הטוב ביותר לכך שבעצם אותם צדדים פנימיים נשארו עומדים בטהרתם?
הרי אם עבודת ה´ שלך, אם הקשר שלך עם ה´ לא היה מזיז לך- לא היית חושבת על זה, לא היית כואבת על זה, לא היית כותבת לנו, לא היית מרגישה את כל אותן תחושות שתיארת בהתחלה! עצם זה שהמצב הזה מפריע לך זה רק מוכיח עד כמה את באמת צדיקה, באמת רוצה בקירבת אלוקים. נכון, אין ויכוח על כך שלאחרונה לא השקעת מספיק בצדדים הפנימיים והנקודה הזו צריכה בירור ואני אגיע לזה בהמשך אבל אם את חושבת שזה השפיע עליך מבפנים- תשכחי מזה. בלי להכיר אותך אני אומרת לך שרק ממה שכתבת רואים שזה פשוט לא כך.
שמעתי לא מזמן רעיון ממש יפה שנוגע לברכת אלוקי נשמה. הברכה הזו, שאנחנו אומרים כל בוקר פותחת במילים: "אלוקי, נשמה שנתת בי טהורה [היא]". אז שואלים, מה זה התוספת הזו של המילה היא? אפשר היה פשוט להגיד אלוקי נשמה שנתת בי- טהורה. ומסבירים שהדגש במשפט הזה הוא דווקא במילה הזו שנראית לכאורה מיותרת. אלוקי, נשמה שנתת בי- פעם, בעבר, כשבראת אותי, טהורה היא- היום, עכשיו היא עדיין עומדת בטהרתה.
אני מרגישה שהדברים האלו כל כך נוגעים לתחושות שאת מרגישה. פעמים רבות בחיים אנחנו מרגישים שעשינו המון דברים לא טובים, או אפילו לא חטאנו, אבל גם לא עשינו שום דבר טוב, ובוודאי הנשמה שלנו התקלקלה ונטמאה. אנשים לפעמים מגיעים למדרגות מאד נמוכות ולא מסוגלים לצאת מהם רק בגלל אותן תחושות שזהו, הכל אבוד, הנשמה כבר מקולקלת ביסודה.
אבל התחושות האלו הן מוטעות! הן שגויות! והן אלו שמונעות מהאדם לקום ולהתחיל מחדש.
הנשמה שלנו היא חלק אלוק ממעל ולא משנה מה נעשה, לא משנה לאן נגיע- היא עצמה לא יכולה להיטמא. היא נבראה טהורה והיא נשארת כזו כל ימיה. מה שמשתנה זה הגילוי שלה. וודאי המעשים שלנו משפיעים על הגילוי של הנשמה- ככל שאנחנו עוסקים בדברים חומריים יותר ורדודים יותר ויצריים יותר, כך הביטוי שלה קטן, ולעומת זאת ככל שאנחנו משקיעים בה ובונים את עולמינו הרוחני כך הביטוי והגילוי של הנשמה בעולם גדל.
וזה גם המפתח להתמודד עם אותה תחושת צביעות שדיברת עליה. אנחנו חיים בעולם בו אנחנו רגילים להסתכל על אנשים ולהעריך אותם על פי המעשים שלהם. חברות שלך מעריכות את ´רמת הצדיקות´ שלך, על פי המבט שלהן, שהוא מבט אנושי שבאופן טבעי מכוון למעשים ולצדדים חיצוניים יותר של האדם. אבל לא כך הקב"ה. עליו נאמר: "האדם יראה לעיניים והאלוקים יראה ללבב".
ה´ יודע בדיוק מה קורה לכל אחד בפנים, בנשמה. הוא לא מסתכל ובוחן אותנו רק על פי המעשים שלנו אלא בעיקר על פי הרצון שלנו, על פי המקום אליו הנשמה משתוקקת להגיע.
ואת אומרת בצורה פשוטה: "אני כל כך רוצה לחזור אליו ולהתקרב." מה יותר אמיתי מזה? מה יותר מזה מעיד על הרצון ועל המקום אליו הנשמה כל כך רוצה להגיע? נכון, היא לא נמצאת שם כרגע אבל לשם היא רוצה להגיע. את יודעת איזו דרגה גבוהה זו בעיני ה´? אנחנו צריכים להשתחרר מההגדרות החברתיות, אנחנו הרי וודאי לא עובדים את ה´ בשביל החברות או בגלל שהן תופסות אותנו כמשהו מסוים. אנחנו צריכים להתחיל להתרגל להסתכל על עבודת ה´ שלנו במבט גבוה יותר, במבט מרומם מן המבט האנושי, במבט אלוקי. ובמבט הזה, על אף שכרגע אין לכך ביטוי מעשי, את נמצאת במקום מאד גבוה.
ולכן אין לך בכלל מה להרגיש רע עם עצמך שאת כביכול לא תואמת את התדמית שהחברה יצרה לך. לא רק כי התדמית הזו לא אמורה לשנות ולהשפיע על עבודת ה´ הפרטית שלך אלא כי את וודאי בפנימיותך תואמת את התדמית הזו.
הזכרת בשאלתך את תחושות הריקנות ונדמה לי שהיא קשורה בקשר ישיר לאותו קושי להתפלל ולכך שרוב היום עובר מול הטלויזיה. אני חושבת שכדי לנסות לשנות את המצב הזה צריך קצת לחשוב למה זה קורה. אין ספק שהחופש הגדול והעובדה שאנחנו לא נמצאים במסגרת משפיעה עלינו ומקשה ולכן באופן טבעי נדרשת מאיתנו עבודה גדולה יותר בכל מיני תחומים. אצל אחד זה בתפילה, אצל מישהו אחר זה בצניעות, כל אחד והדברים שהוא צריך לעבוד עליהם. יש הרבה כיוונים, יש הרבה מה לעשות אך אני לא רוצה סתם לכתוב לך דברים. אני חושבת שבשלב הראשון צריך לנסות לחשוב מאיפה זה נובע ואני מציעה שתנסי להגדיר לעצמך מהו אותו קושי להתפלל, מה בדיוק קשה בתפילה וכשתדעי את התשובה גם יהיה אפשר לחשוב יותר על פתרונות.
כך גם לגבי הטלוויזיה. אני מניחה שבמהלך השנה לא יצא לך לצפות כל כך הרבה בטלויזיה וכדאי לחשוב מדוע עכשיו זה כן קורה. סביר להניח שהסיבה לכך קשורה בעודף זמן פנוי ואולי בהיעדר רעיונות אחרים למלא בהם את הזמן (אני צודקת?) כמובן, צריך למצוא לכך מענה.
רק נקודה קטנה למחשבה- הזכרת בשאלתך תחושות כמו- בגידה בקב"ה, משהו שחוסם ולא מאפשר להתקרב אליו? אז קודם כל הייתי שמחה אם היית מגדירה טוב יותר למה התכוונת וחוץ מזה, יכול להיות שאלו משפיעים על חוסר היכולת להתפלל?
תחשבי קצת על הדברים שכתבתי... אני מצידי אשמח להמשיך לעזור גם במציאת פתרונות וגם בכל דבר אחר שתרצי. אם תרצי להגיב, להמשיך לשאול, להתייעץ ולשתף בנושא זה או אחר- בשמחה.

אולי לא אמרתי את זה בצורה מפורשת אבל תדעי שאני מעריכה אותך מאד.

אשמח לשמוע ממך,
בשורות טובות,
ברוריה
brurya123@gmail.com