אם ה' מכון הכל,למה לבקש בקשות?

שלום חברה יקרה,

ראשית, יישר כוח גדול על כך שאת שואלת, לא מוותרת ומבקשת אחר האמת!
שנית, התרשמתי מהעומק שמורגש בשאלתך ומהרצון הגדול לחוש יותר קרבת אלוקים וחיבור לתפילה- אשרייך!

כעת, ניגש לשאלתך.
קראתי את שאלתך כמה פעמים, מורגשת משאלתך זעקתך הגדולה:
" לפעמים אני מרגישה שהקב"ה לא מקבל את התפילות שלי!!" ,
אכן, תחושה מוכרת... אינך לבד בהרגשותייך! כולנן נתקפים בתחושה שבקשנו, התפללנו, זעקנו אל הקב"ה, הסברנו את הסיבות לבקשותינו ובכל זאת הקב"ה לכאורה החליט להשיב את בקשותינו ריקם.
תחושה קשה! את מרגישה שאת מפילה תחנונייך לפני הקב"ה ולרוב אינך רואה עין בעין
התגשמות של רצונותייך.

התחושה שתפילותייך אינן נענות מולידה אצלך כמה שאלות ביחס לתפילה וביחס לקב"ה.
אצטט קודם את הניסוח שלך ולאחר מכן, אכתוב זאת במילים שלי כפי שהבנתי מדברייך.
"אם ה´ לא נענה לתפילות ולבקשות שלי- זה כנראה אומר שזה לא מה שצריך להיות?"-
האם במצב בו הקב"ה החליט שלא להיענות לבקשתי, המסקנה המתבקשת היא שהדבר לא היה אמור לקרות?
ומכאן יוצאת השאלה הבאה ששאלת:
" אם כך- למה לי בכלל להתפלל ולבקש? אפשר לומר- שיעשה מה שהוא רוצה ואני לא יבקש כלום..."-
אם מלכתחילה מה שמשפיע זה רק רצונו של הקב"ה, אז אין טעם לבקש כלל... אלא עדיף להתפלל שהקב"ה יעשה את מה שהוא רואה לנכון ונסגור את הבסטה של התפילה לא כן???
לכאורה-נכון! באמת נראה כי אין טעם לבקש אם זהו המצב...

שאלותייך כל כך עמוקות וחשובות, אני שוב מרגישה צורך לומר לך עד כמה זה מעיד על חשיבה ורצון בקרבת אלוקים...
בכדי לענות על שאלותייך ארצה לגעת בע"ה בשני תחומים:
-תפילה שאינה נענית.
-שאלת הביטחון וההשתדלות.

נתחיל בסוגיה הראשונה- ´תפילה שאינה נענית´.
ראשית, תפילות אינן הולכות ריקם!
כל תפילותינו מגיעות לגנזי מרומים, הקב"ה לעולם שומע את תפילותינו ולעולם הן פועלות את שלהן.
איך ייתכן שאני אומרת שהן פועלות את שלהן אם אנו רואים שבפועל בקשותינו לא התגשמו?
אנו יוצאים מתוך נקודת ההנחה שאת תפילותינו הקב"ה שומע, מעריך והן תמיד מגיעות אליו, אך אם הקב"ה יחליט להגשים את בקשותינו במלואן, זאת כבר איננו יודעים...
מאוד יכול להיות שתפילותינו פעלו במקום אחר ועבור תחום אחר, שונה ממה שאנו כיוונו עליו ישירות.
אני יודעת שקשה לקבל זאת, אך אנו חייבים להשתדל להאמין שאם הקב"ה החליט שלא למלא את בקשתנו, סימן שכך צריך להיות, יכול להיות שיבוא היום ונבין פה בעולם הזה מדוע זה היה צריך להיות כך, ויכול להיות שלא...
ואנו נצטרך להשתדל להאמין שכך טוב יותר עבורנו ועבור העולם.

ובכל זאת, נמשיך ונשאל אם רצונו של הקב"ה ידוע מראש מה עניין בתפילה, איזה צורך יש בה?
האם יש בכוחן של תפילותינו לשנות את רצונו של הקב"ה?
האם תפילתה מטרתה לשנות את רצונו של רבונו של עולם?
בשאלותייך כוונת לדעתן של גדולי מחשבה רבים בעמ"י,
אביא כאן את דבריו של בעל ספר העיקרים ר´ יוסף אלבו, מאמר ד´, פרק יח.
מתוך דבריו ננסה לקבל תשובות לשאלותינו:
הוא שואל: "אם נגזר, אין צריך תפילה. ואם לא נגזר, איך תועיל תפילה לשנות את רצון ה´?
בדיוק כפי שאת שואלת:
"אז אם ה´ לא נענה לתפילות ולבקשות שלי- זה כנראה אומר שזה לא מה שצריך להיות? אם כך- למה לי בכלל להתפלל ולבקש?"
מממש כוונת לדעת גדולים...
והוא ממשיך ועונה:
"שתועיל התפילה... אל שיוכן(=להכין את) המתפלל לקבל שפע הטוב, או לבטל ממנו הרע הנגזר עליו, להיותו משתנה ממדרגת הרוע שהיה בה... ואין להקשות ולומר איך ישתנה רצון ה´ יתברך על ידי התפילה, שכך היה רצון ה´ יתברך מתחילה שתקיים הגזירה בהיותו באותה מדרגה, ואותה הכנה. ואם תשתנה ההכנה תשתנה הגזירה".
ובלשוננו אנו-
מסביר לנו ר´ יוסף אלבו, התפילה אין מטרתה לשנות את רצונו של הקב"ה. אלא מטרתה לשנות אותנו!
מה כוונתי?
התפילה מכינה את האדם לקבלת השפע האלוקי, התפילה מעלה את האדם בדרגות, היא יוצרת אצלו את הראויות לקבלת השפע. ואם אכן תפילתו של האדם אכן שנתה את דרגתו, משתנה השפע!
אם כן האדם הוא זה שמשתנה בעקבות תפילתו והופך להיות ראוי לשפע האלוקי, או שתפילתו אינה מספיקה בכדי לשנות את מדרגתו ואזי צריך להתפלל עוד, עד שיהיה ראוי.
למה הדבר דומה?
לכלי קטן שרוצה שימלאו בו כמות רבה של מים, והרי הכלי קטן מדי ואם ישפכו לתוכו את כמות המים אותה הוא רוצה, ישפכו המים החוצה... אך אם הכלי יתרחב הוא יוכל לקבל לתוכו את המים.
אנו בעצם הכלי, אנו מבקשים מהקב"ה כל מיני בקשות, ובכוח התפילה אנו מתרחבים ונהיים ראויים לקבל לתוכנו את השפע אותו בקשנו,
אם כן התפילה היא זו שמכינה אותנו לקבל את השפע האלוקי.
לכן, בוודאי שיש עניין להמשיך ולהתפלל ולבקש על אף שרצונו של הקב"ה ידוע לו מראש, משום שאנו בתפילתינו נהיים ראויים לקבל את אותו דבר שהתפללנו עבורו.
(אם תרצי להרחיב בנושא זה תוכלי ללמוד:
הרמח"ל, בספרו דרך ה´, פרק ה´, סעיף ג´.
המהר"ל, בספרו נתיבות עולם, נתיב העבודה, פרק ב´)

ומתוך הדברים האלו נעבור לסוגיה השניה-´שאלת הביטחון וההשתדלות´.
האם יש גבול לכמות תפילותינו? האם יש מקום בו אנו צריכים להגיד לעצמנו די! מספיק להתפלל!?
אנו בעולם הזה מצווים לעשות כל שביכולתינו כל עוד אנו יכולים לעשות, אין גבול להשתדלות שלנו אלא במקום בו הקב"ה אמר את דברו בצורה ברורה ואין לנו אפשרות לשנות את פני הדברים.
כאשר חס וחלילה אדם חולה במחלה, כל עוד הוא בין החיים משפחתו וחבריו מתפללים ועושים כל שניתן על מנת שיבריא, כל עוד הוא בחיים מוטלת עליהם חובת ההשתדלות, אם חס ושלום הבן אדם נפטר, אין לנו כבר מה לעשות פה בעולם הזה ואנו מבינים שעלינו לקבל את גזרתו הכואבת של הקב"ה, ואנו משתדלים להתחזק מכך שכל מה שעושה הקב"ה, לטובה עושה.
דוגמא נוספת שונה לחלוטין, בחורה רווקה ממשיכה להתפלל ולעשות השתדלות עד ליום שבו בע"ה תמצא את זיווגה, אין כמות מסוימת של תפילות בה היא מחוייבת...

נסכם:
יש עניין להתפלל על אף שרצונו של הקב"ה ידוע מראש משום שאין מטרת התפילה לשנות את רצון ה´, אלא לשנות אותנו ולהפוך אותנו להיות ראויים יותר לשפע האלוקי.
על כן עלינו להמשיך ולהתפלל ולעשות את השתדלותינו כל עוד יש סיכוי, וכאשר הגענו למקום בו אין לנו כבר טעם ולהתפלל ובכל זאת בקשותינו לא התגשמו, סימן שהדבר הוא לטובה וכך צריך להיות.

אין ספק שלא תמיד הדברים פשוטים, אנו צריכים כל הזמן להתמלאות באמונה, ולהמשיך להתפלל...
אין אף אחד בעולם כולו שיש לו תפילות כמו שלך, ואנו זקוקים לתפילותייך...
האמיני בכך!

תפילות טובות!
שיתגשמו כל משאלות ליבך לטובה-אמן!
מור
morselaa@gmail.com