אם התורה מתאימה לטבע האדם, למה לכבוש את היצר?

בס"ד
שלום רב
אכן נמצא בספרים וכך אנו מאמינים שהקב"ה ברא את הטבע שלנו, לכל אחד את הטבע שלו, ונתן לנו משימה לעשות בעולם, יעוד, אשר הטבע שלנו וכל התכונות תפקידם להיות היסודות שמהם האדם יעשה את התפקיד שלו. לכן הטבע שלנו מתאים למה שאנו צריכים לעשות והוא לא נוגד את היעוד שלנו ואת המצוות שה´ נותן לנו.
אמנם כאשר אנו נפגשים עם סתירות, סתירות בין שני דברים, בין השכל לבין הרגש, בין הטבע לבין התורה, אנו צריכים לברר האם זו באמת סתירה או שמא השאלה שלנו נובעת מתוך כך שלא הגדרנו את הדברים בצורה טובה, ולכן נראה שיש סתירה אך כאשר נברר את המושגים, נברר את הדברים באופן יותר מדוייק נראה שאין כל סתירה.
כך גם בענין השאלה של הטבע והתורה. אנו יודעים שהתורה היא היסוד של העולם, היסוד שלנו והיא מתאימה לנו, ולכן כאשר נתקל בדברים שהתורה לא תתאים למה שאנו מרגישים, למה שאנו חיים בטבע, תתעורר לנו השאלה האם זה הטבע שלנו או שמא אין זה טבענו האמיתי, והאם מה שאנו אומרים בשם התורה זה באמת מה שהתורה אומרת או שמא לא, אלא שאנו לא הצלחנו להבין את התורה מספיק ולכן נראה לנו שהדברים סותרים.

בספר מאמרי הראיה ישנו מאמר בשם "על במותינו חללים", אשר שם דן הרב קוק על סתירה שהוא נתקל בה, שנהרגו נערים אשר הגנו על הארץ. בחורים אלו במעשים שלהם היו מרוחקים מקיום תורה ומצוות, ולכן הרגיש הרב קושי בדבר, שמצד אחד הוא מרגיש צער רב על כך שהם נרצחו, ומצד שני הוא יודע שבתורה נאמר שמי שהוא מומר והוא מת צריכים לשמוח על כך, ולכן השאלה הזו מעוררת אצלו צורך לברר. באותו מאמר מביא הוא אחד האנשים אשר אומר שהספר הוא ספר והחיים הם חיים וכאשר החיים יסתרו את הספר החיים ידחו את מה שכתוב בספר שהם עדיפים, אך הרב עונה על טענה זו, שכל זה יכול להיות כאשר הספר הוא המצאת אדם, אך כאשר אנו מבינים מה מעלתה של התורה, מה חשיבותה, ממילא אנו מבינים שהספר הוא ספר תורת חיים ולכן בא ליישב את הדברים.
מתוך הדברים אנו רואים שסתירות כאלו צריך ליישב, לברר אותן שכן מתוך הבנת הגדלות של התורה אנו מבינים שאין אפשרות לסתירות כאלו ולכן צריך לברר מה סותר ומה לא סותר.

אכן כאשר אנו באים לדבר על טבע, אנו קצת עלולים להסתבך, שכן מהו בדיוק הטבע שלנו? האם כל מה שאנו נמשכים אליו, כל מה שאנו מרגישים שאנו רוצים האם זה טבע שלנו או שמא יש גם דבר אחר, יש משהו שהוא לא טבע אלא דבר אחר שנראה במבט ראשון כטבעי אך כאשר נברר אותו נראה שהוא לא ממש טבע אלא משהו אחר ודבר זה כן צריך להשתנות על ידי התורה והחיים על פיה.
טבע זה דבר שהוא המהות של האדם, התכונות שלו העצמיות, אשר הוא אמור לחיות אותו, אמנם יש באדם גם יצרים, יש גם דחיפות שהן לא מטבעו של האדם אלא הם דברים הבאים מבחוץ לו, מתוך טשטוש הטבע, מתוך ערפול של דברים ובעיקר מתוך כוחות אשר הם טבעיים באדם והם נועדו לדבר אחד והיצר גורם שהכוחות האלו יפעלו בלא ההתאמה שלהם הם נבראו.
דוגמא לדבר, גבר אשר רואה אשה לבושה לא צנוע, הוא באופן "טבעי" מסתכל עליה, והוא יודע שבתורה כתוב שאסור לו להסתכל, וממילא ההרגשה היא שהתורה איננה מסתדרת עם הטבע. אך כאשר נבחן את הדבר נראה שכאן אין סתירה בין התורה לבין הטבע, אלא מהלך שהתורה באה לשמור על הטבע, להוביל אותו לכך שהוא יופיע בצורה הנכונה המתאימה אל היעוד שלו.
הקב"ה ברא בגבר דחיפה טבעית להתחבר ולהמשך אל האשה, אך היעוד של הכוח הזה הוא על מנת להקים בית ולקיים את העולם. אמנם הכח הזה, כאשר הוא משרת את היעוד שלו הוא חשוב מאד ולכן יש לו עוצמות גדולות, אך כאשר העוצמות האלו אינם נשמרים לשרת את היעוד שלהם הם נבראו, באים היצרים ומושכים את הופעת הכוחות האלו באופן לא טוב, באופן שהם נוגדים את הטבע של האדם, ולכן דחיפה זו איננה טבע אלא יצר, היא דבר חיצוני הנובע מכך שהאדם לא ברר מספיק את הטבע שלו, ולא חי מספיק את הטבע העמיתי שלו ולכן כאן הוא מערבב את היצר עם הטבע, וחושב שמה שהוא מרגיש זה טבע ובאמת זה רק יצר ולא טבע.
לכן לפי התורה האדם צריך להלחם נגד היצר, ועצם המלחמה הזו היא גם על מנת שהטבע הנכון שלו ישמר ולא יסטה מהדרך, ואין בכך כל מלחמה נגד הטבע אלא נגד משהו חיצוני לו, משהו אשר מופיע את הכוחות באופן לא טבעי. (שהרי לפי הדוגמא שהבאנו, קשר בין איש לבין אשה באופן הטבעי הוא קשר קבוע, קשר יציב של בנית בית, ואילו קשר של יצרים הוא לא טבעי ועובדה שהוא לא מתקיים לאחר שהוא בא אל סיפוקו – כפי שרואים אנו מתוך דברי הנביאים על אמנון ותמר שברגע שאמנון סיפק את התאווה שלו, ממילא הוא התמלא שנאה לתמר, דבר זה מראה שהמשיכה הזו לא היתה הטבע אלא יצר בלבד).
שמירת העיניים היא בעצם שמירה על הטבע של האדם, שמירה על הכוחות שלא יאבדו את יעוד שלהם ואין בכך מלחמה נגד הטבע שלא בא האדם לקלקל את העיניים אלא לשמור עליהם שהם יראו את הדברים הטובים, שישרתו את היעוד שלהם הטבעי כל כך.
אמנם במציאות שאנו נמצאים, יש דברים אשר הטבע הלך לאיבוד, ולכן יש לדוגמא נשים החושבות שהליכה בלא לבוש מספיק צנוע זה טבעי, אך דבר זה נובע מכך שהחוש הטבעי נשחק במשך הזמן, ולפני שנשחק ברור שאשה היה מרגישה בושה כאשר היו מסתכלים עליה ובודאי ללכת בלא לבוש צנוע היה בושה גדולה לאשה שכן זה היה נותן תחושה של אי כבוד בסיסי כמו שאדם מכובד לא ילך בלא בגדים ברחוב או בלבוש שאיננו מכבד אותו.

הדוגמא השניה שאת מביאה, היא באמת דבר שצריך בירור, שכן באמת מעשה של הקרבת הבן היחיד היא דבר שאיננו טבעי, ואכן כאן הדבר צריך בירור, כיצד ה´ מצוה על אברהם לעשות משהו כל כך לא טבעי?
אך באמת דבר זה הוא חריג, שזהו נסיון מיוחד לאברהם, ולא בכדי הנסיון האחרון והקשה ביותר שנתנסה בו אברהם, שכן הוא באמת נוגד את הטבע, אך כאן אברהם התנסה בידוק בנקודה זו, של הליכה נגד הטבע. עם כל החשיבות של הליכה עם הטבע, יש עוד מעלה אחת חשובה, אשר רוב רובם של בני אדם לא מגיעים אליה, והיא ההתמסרות אל רבש"ע מעבר לטבע.
אמנם הטבע של האדם הוא חשוב, אך יש משהו יותר חשוב שבחידוד הדברים אי אפשר להתחמק ממנו, והוא שהקשר עם רבש"ע הוא מעבר לטבע, וכאשר הדברים יהיו עומדים בסתירה צריך יהיה להעדיף את הקשר עם רבש"ע מאשר להיות טבעיים. אמנם לשם כך היתה צריכה להיות אמירה אלוקית ברורה לחדד את הדברים ולהפנים לנו את המסר, שאין אנו עבדים של הטבע אלא עבדים של רבש"ע וזה שהתורה איננה סותרת את הטבע איננה מפני שהתורה איננה יכולה לסתור את הטבע אלא שמלכתחילה כך אמור להיות אך באמת יהיו דברים אשר יהיו נגד הטבע אנו נהיה צריכים לוותר על הטבע וללכת לפי הדברים אלו. אסור לנו לחשוב שאנו משועבדים אל הטבע והטבע הוא היסוד של החיים שלנו, צריך לבנות את היסוד של החיים על האמונה ועל הקשר עם רבש"ע, ולכן צריך מסר כזה חד משמעי לברר את הדברים. למרות שבאופן כללי זהו דבר חריג המלמד את המסר, אך דרכה של תורה היא מתוך התאמה עם הטבע שכן את הטבע ברא רבש"ע והוא מתאים עם התורה.
בסיפור של העקידה, אנו מוצאים כמה התייחסויות של גדולי הדורות, אחד מהם הוא הרב סולוביצ´יק זצ"ל אשר תאר את המעמד של העקידה ואת השלבים לפני ואחרי מה היה אם היתה העקידה, כיצד אברהם היה מרגיש, והוא מתאר תיאור נפלא על הצער ועל ייסורי הנפש שאברהם היה עובר, אמנם הוא היה מוסר את הנפש למען ה´ למרות כל הקושי וכל הייסורים של ההליכה נגד הטבע.
אמנם הרב קוק זצ"ל כתב פירוש על עקידת יצחק (נמצא בסידור עולת ראיה ובהסבר פשוט יותר בספרו של הרב עוזי קלחיים זצ"ל "דרך האמונה" ושם אפשר ללמוד את הדברים בצורה מקיפה) שאברהם מתוך האהבה הגדולה שלו אל רבש"ע הגיע למדרגה שהדברים לא סתרו כלל וזו מעלה גדולה מאד, אשר עבודה רבה, התעלות גדולה וכו´ יכולים להגיע למצב זה.

לסיכום: אכן התורה איננה באה לסתור את הטבע אלא לגלות אותו באופן הנכון, והדברים שהתורה מגבילה זה הדברים אשר הם סטיה מן הטבע אל היצר, יציאה מהטבעיות אל שימוש בכוחות לא באופן הטבעי ולא באופן הטוב, ונגד דבר זה צריך להלחם.
פרשת העקידה שהיא סתירה אל הטבע באה ללמד אותנו שלא נהיה משועבדים אל הטבע שלמרות שאנו הולכים איתו כל הזמן, צריך לדעת שעבודת ה´ היא גם מעבר לטבע.
בברכת כל טוב
יצחק.