שאלה
שלום לכבוד הרב,
אני בחור דתי נשוי שנה באושר ב"ה
אני אפתח קצת ברקע על עצמי,
נולדתי למשפחה דתית (הורי חזרו בתשובה לפני שאני ואחי נולדנו)
וכל חיי חייתי באורח חיים דתי (חוץ מכמה חודשים בגיל טיפש-עשרה)
למדתי בבית ספר יסודי דתי, ישיבה תיכונית, ובצבא הייתי במסגרת גרעין נח"ל דתי (מעין הסדר)
כיום בגיל 23 אני נשוי ב"ה לאישה מדהימה בוגרת מדרשה ואנחנו חיים בישוב דתי
עד פה הרקע.
עכשיו בטח כבוד הרב שואל עצמו 'אז מה הבעיה?!'
אז הבעיה היא בעיה מאד בסיסית, לפי דעתי היסוד של בנאדם דתי.
התפילות: מאד קשה לי ללכת ברצון לביהכנ"ס. אישתי תמיד דוחפת אותי להתפלל 3 תפילות ביום אבל זה אף פעם לא בא מעצמי, אין לי את הדחף הזה וגם כאשר אני מגיע לתפילה, מאד קשה לי להתרכז ולהתכוון בתפילה עצמה וזה דבר שמאד קשה לי איתו
אני מבין את חשיבות התפילה ואת מקומה ביום של איש דתי אבל זה לא עוזר לי
לא מזמן יצא לי לחשוב על הסיבות
ויכול להיות שזה קשור לכך שעד שהייתי בגיל 10-11 אבי לא נהג ללכת לבית הכנסת
וכשהתחיל כבר הוא די היה מכריח אותי ללכת גם כשהרגשתי שאני לא כ"כ רוצה ללכת
ותמיד היה עושה לי פרצופים והיה מראה לי שהוא מאד מאוכזב ממני אם לא הייתי בא איתו
ומאז פיתחתי לעצמי מעין תחושת מועקה כזאת כשאני חושב על תפילות
רציתי לשאול את כבוד הרב האם יש לו איזשהי עיצה בעניין? כיצד אוכל להתחזק ולהשתפר בעניין
תשובה
שלום וברכה
אני מבין היטב את המצב בו אתה נמצא.
משנתי הרוחנית היא שבשעה של ירידה בדבר מה הנכון לעשות הוא לבנות פירמידה רוחנית חדשה.
להתחיל מהשורה התחתונה והבסיסית: התפילה היא עבודת ד', והיא מצווה, ועל כן אנו מקיימים אותה. אנו עושים את הדברים גם אם הלב שלנו לא נמצא שם.
לאחר מכן, לנסות כל יום לתרום דבר מה חדש בתפילה. מה שאני מכנה תפילה יוצרת – ראה http://ypt.co.il/show.asp?id=19875.
במקביל למצוא דברים שאתה כן חפץ לומר לריבונו של עולם, להוסיף אותם ב"שמע קולנו" כתפילה הפרטית שלך, ולהתקדם דרך זה.
וכך להתקדם אט אט, כאשר אתה מוצא את עצמך יותר ויותר בתפילה, וגם אם לפעמים לא – שותף בתפילת הציבור.
אלו דברים בסיסיים מאוד, ואם תרצה לפתח את אחד מהם – אשמח.
כל טוב ושנה טובה