שאלה
בסי'יעתא דשמיא
האם זה נכון שהנשמה נמצאת בכבד?.
ואם כן- יש לזה משמעות כלשהי?.
תודה רבה! :)
תשובה
שלום לך
אנחנו נוהגים לחלק את האדם לשני חלקים, גשמי ורוחני. החלק הגשמי הוא הגוף הפיזי. החלק הרוחני, הוא החלק שמחיה ומפעיל את הגוף הפיזי. את החלק הרוחני נוהגים לחלק לשלשה חלקים: נפש, רוח, נשמה. הנפש מיצגת את החלק הנמוך שבאדם: החלק שהכי קשור לגוף הפיזי ומחיה אותו בפועל: מהחלק הזה נובעים התאוות שלנו, הכעסים שלנו וכו´. הרוח מיצגת את החלק האנושי שבנו: מהחלק הזה נובעת התנהגותינו כבני אדם: דיבור, אומנות, חברה וכו´. הנשמה מיצגת את החלק האלוקי שבנו, החלק שמשתוקק להדבק בבורא יתברך.
לאמיתו של דבר הנפש, רוח ונשמה (או בראשי תבות: נר"ן) ´נמצאים´ בכל הגוף שלנו. הם ענין רוחני שלא שייך לומר שנמצא במקום מסוים. הנשמה קשורה לגוף שלנו בכללו באופן פלאי, ואנחנו לא יכולים לתפוס אותו בכלים גשמיים.
אמנם, אנו מקבילים את הנר"ן לשלשה חלקים בגוף האדם: מוח, לב, כבד. משמעות ההקבלה היא שהחלקים הרוחניים יותר מתגלים באותם אברים. במילים אחרות: הנשמה האלוקית מתגלה בעיקר במוח – החלק שבו אנו מתבוננים ומבינים את הציווי האלוקי ועל פיו אנחנו פועלים. הרוח מתגלה בעיקר בלב – את האנושיות שלנו אנחנו מזהים ברגשות הלב שלנו. הנפש, החלק שמחיה את הגוף וממנו באות תאוותינו וכעסינו מתגלה בעיקר בכבד. הכבד הוא חלק ממערכת העיכול, והוא נתפס (ברפואה הקדומה) כקשור לכעס. התאוה והכעס הם החלק הנמוך והשפל שבנו שמכונה ´נפש´.
לשאלתך: הנשמה (וכל החלק הרוחני שבאדם) נמצא ושורה בכל הגוף. אכן בכבד בא לידי ביטוי החלק הכי נמוך של הרוחניות שלנו. גם במיקום הפיזי של האברים הללו אנחנו רואים שהמח הוא הגבוה ביותר, הלב הוא אמצעי והכבד הוא הנמוך שבין האיברים הללו, וזה מסמל את החלוקה ביניהם.
דרך אגב, נוסיף רמז קטן, הסדר המתוקן הוא מלך: [מ]וח [ל]ב [כ]בד, וכך האדם שולט בעצמו ומשפיע טוב לכל העולם כולו
כל טוב
טוביה
tsbias@actcom.co.il