איפה אני?!

שלום לך יקרה!!
ראשית אני מאוד מצטערת על העיכוב בתשובה.
קראתי את השאלה שלך ואני מבינה שאת מרגישה מבולבלת ומנסה למצוא את מקומך בעולם, בחברה. את רוצה לדעת מי את ולהיות שלימה עם הדרך שלך.
נתחיל מזה שאת לא לבד, אני איתך!!
עוברת עליך תקופה של קושי, אפשר לקרוא לזה ניסיון, בירור. כשבא לנו ניסיון – אם זה בלבול, חוסר בהירות, קושי בהבנת המציאות- תמיד זה בא לקדם אותנו, וזה לטובה!
כרגע קשה לך ואני מאוד מזדהה איתך, לכולנו יש נקודות שבירה.
תדעי שתמיד יש תקווה! ואחרי שנופלים, צריך לנסות לקום, להתנער ולהתחיל מחדש.
את כותבת שעשית שינוי בחיים שלך והתחזקת יותר, אך אולי השינוי היה מהר מידי וכיום את מרגישה חנוקה כי את כאילו חיה אידיאלים שאת לא מזוהה איתם. את מרגישה תסכול, אפילו עצבות.
מצד אחד, את יודעת שיש ה´, שצריך להתפלל, שלא רצוי שיהיה חבר בגיל צעיר, שצריך להתלבש בצניעות וכו´ ומצד שני את שואלת -איפה אני בכל זה? פתאום קשה לך להתחבר לזה. פעם זה היה נראה לך ממש ´את´ ועכשיו- כבר לא.
מקווה שהבנתי אותך נכון.

אני חושבת שבתור התחלה, אל תיבהלי. זה טבעי לחשוב פתאום אחרת ממה שחשבת. למה? כי אנחנו כל הזמן משתנים, מבררים. האדם הוא כמו ספירלה כזו, אף פעם לא נשארים במצב סטטי. וגם בעוד כמה שנים את תראי שאת תסתכלי אחרת על העולם. כי ככה זה.
גם לאדם שיושב ולומד בישיבה תקופה ארוכה יש שינויים. זה נראה שהוא במצב סטטי אבל בעצם אין דבר כזה. ולכן גם למישהו גדול בתורה יכולות לצוץ ספקות באמונה. אדרבה, אם לא היה לו ספקות- היינו צריכים לדאוג!
כתבת שאת מרגישה חוסר הזדהות עם ה"משבצת" שנכנסת אליה. פעם היה לך ממש טוב להיות דוסית, ואני שמה לב מהשאלה שלך שאת מאמינה בה´, בערכי צניעות וכו´. אבל עכשיו את מרגישה שלא בא לך להיות שם. פתאום יש מחשבות על בנים, או רצון ללבוש בגדים אחרים. זה בדיוק כמו הבחור והספקות באמונה שצצות לו. מתוך השאלות את מתקדמת... תחפשי איפה נמצא החיבור שלך לתורה, למצוות, מתוך שמחה ולא מתוך חיוב הלכתי או חברתי.
אני יכולה לתת לך מלא דוגמאות, באופן אישי, ל´משבצות´ שהייתי בהן ולא אהבתי או שהרגשתי שאני לא אני בהן ואיך התמודדתי עם זה. (אם תרצי אפרט לך במייל).

הרב וולבה בספרו ´עלי שור´ כותב על "ימי האהבה והשנאה והייאוש"- שיש מצבים של ירידות בחיים, ומצבים של קושי. הוא כותב שבזמני ירידה אדם מרגיש ´קשיים בתפיסה, סתימת המעיינות, כבדות בתפילה וריחוק מחברים´.
הוא מסביר שאהבה ושנאה הם מצבים שכל הזמן מתחלפים באדם. עליות וירידות זה מצב טבעי.
"כל המתחיל לעשות שום מעשה, אם יהיה לו במעשה ההוא הנאה, תכנס בו תאווה. כי כן כל מעשה שיש בו הנאה תכנס בליבו האהבה הראשונה, ואחר כן תסור ותכנס בליבו השנאה, ולקץ ימים תסור. וכן יתחלפו תמיד, יסור האחד ויבוא השני. אך אם תהיה הנאת העובד בעבודתו גדולה, ויש לו שכל, תעמוד האהבה ימים רבים והשנאה ימים מספר...<זה תלוי בנו אם יהיה יותר אהבה או יותר שנאה>
כי צריך לבעל העבודה להכיר בתחילת עבודתו, כי האהבה והשנאה נלחמים שניהם. פעם יגבר האחד ופעם יגבר השני ועל כן אין צריך בתחילת העבודה להיות חושש אם יקוץ בה..."
והוא ממשיך ואומר- לא לחשוש! לפעמים יכנס בלב האדם אהבה ולפעמים שנאה, אבל השנאה זה מצב חולף! "ועל כן צריך המשכיל בראותו כי תכנס השנאה בליבו ויקוץ בעבודה- לבל יניח כל מעשה ואל יאמר אניח הכול עתה ואח"כ אחזור אליה כי אם יניח הכול- יאבד מידו. ואם יחזיק ממנו במקצת- לא יאבד". כשאתה רואה שקשה לך בעבודת ה´ (´שנאה´)- אל תעזוב הכול. תחזיק קצת. תעשה ´משהו´ אפילו קטן.
בהמשך הוא כותב- "הננו לומדים מכאן, כי חלוף מצבי הרוח דבר טבעי הוא, ואין להתייאש כלל בהגיע "ימי השנאה".
גם ר´ נחמן מברסלב אומר שבד"כ אנשים אומרים לעצמם- "זה הכול או כלום". או שהכול מושלם אצלי או שאני זורק הכול. אבל האמת היא שגם קצת זה טוב. נכון, כרגע קשה לך להתחבר למצוות או לתפילה, ואת אפילו מרגישה שזה ממש זר לך, אבל בנתיים תעשי מה שאת יכולה ותנסי לראות איפה כן טוב לך.

העלת בשאלתך את העניין של החיפוש העצמי- הזהות העצמית. זהו עניין משמעותי בחיים שלנו- הרצון לדעת מי אנחנו? מי אני? מה ההגדרה העצמית שלי? לאיזה חברה אני משתייכת? מה הדרך שבה אני בוחרת לחיות? את התשובות האלו רק את תוכלי לענות.
אבל תנסי לחשוב- עם איזה חברות טוב לך להיות? ולמה את מרגישה שאיבדת אותן? האם יש מקום שבו את מרגישה שאת –´את´? האם יש אפשרות להיות צנועה וכו´ ולהרגיש טוב עם זה? מה יגרום לך להרגיש שוב את השמחה שקיימת בך בפנים?

כתבת שאת מנסה להתפלל אל ה´ אבל גם שם את מרגישה את הקושי.
אני אספר לך מה קורה לי- כשאני לא מצליחה להתפלל, כשקשה לי לפנות לה´, ואני מרגישה איזה מחסום, זה סימן בשבילי שאני בעצבות מסוימת. כי כשיש עצבות- קשה להתפלל. הכול נראה קשה. הכול נראה חסר תקווה. ואז כשפונים אל ה´ מרגישים שאין שומע... וזה גם כתוב בגמרא- שלא מתפללים מתוך עצבות! כי אדם מיואש לא רואה כלום חוץ מאת הייאוש שלו. אבל כן אפשר להתפלל מתוך לב שבור, מתוך כאב.
ותזכרי שאם את רואה שקשה לך להתפלל (את התפילה האישית)- אל תנסי בכוח. תרפי.

כמה עצות קטנות לסיום-
א. אין יאוש בעולם כלל! הכי חשוב זה לא לשקוע בעצבות. תעשי כל מה שאפשר כדי לצאת מהמחשבות והעצבות.
ב. תאהבי את עצמך, ואת מה שיש בך- אני בטוחה שיש בך מלא מלא טוב! תתמקדי בזה ותראי שזה יקדם אותך.
ג. "דאגה בלב איש ישחנה" (משלי). יש לזה כמה פירושים- אחד מהם, זה מלשון הסחה. להסיח את הדעת מהבעיה. זה לא אומר שאת צריכה להתעלם מהבעיה, אבל גם להיות טרודה במחשבות כל הזמן זה לא עושה טוב. תנסי להתנקות מהמחשבות והדאגות. תמצאי עיסוקים חיוביים. תמצאי את השמחה שלך! היא קיימת בך. רק צריך לגלות אותה מחדש. תטיילי, תקראי, תרקדי, תעשי דברים שמשמחים אותך.
ג. יש עוד פירוש לפסוק הנ"ל שאומר- ישיחנה, מלשון שיח. לדבר על זה. כמו שכתבת- טוב לפרוק את החששות עם מישהו אחר. חברה טובה, אמא, יועצת, מחנכת... לא לשמור בפנים. וכמובן שאפשר לפנות אלינו תמיד.

אני מצרפת לך כמה קישורים בנושאי אמונה בה´ ומציאת ה´אני´-
http://www.makshivim.org.il/ask_show.asp?id=53757 איך לאהוב את ה´?
http://www.makshivim.org.il/show.asp?id=5305 מי אני?
https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=64075 רוצה לחזור לעצמי.
https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=44380 איך מחזקים את האמונה?

מקווה שהתשובה הועילה- בכל מקרה את ממש מוזמנת לחזור אליי ולהגיב.
מאחלת לך שתמצאי את דרכך בקלות ובשמחה!
פה בשבילך,
רותם
rotemit02@gmail.com

תזכורת : כתבנו מה שנראה לנו, אבל אין כמו שיחה אישית, דרכה אפשר להבהיר הכול טוב יותר, לשוחח אחד על אחד ולהעלות כל נושא שרוצים, ואפילו ליצור קשר אישי. לכן, אפשר תמיד – בשמחה! לפנות גם לקו הטלפון של חברים מקשיבים, שפתוח בימים ראשון עד חמישי בין השעות 9 ל1 בלילה, והמספר הוא: 1599-5000-54 סודיות מובטחת. אנחנו מחכים.