שאלה
כבוד הרב שלום!
תודה רבה על תשובתך בנוגע לשאלתי בנוגע לנגיעה.
כשאמרתי מקורות הגיוניים התכוונתי למקורות שאני אצליח להבין בשכל,אני יודעת שאסור אבל זה לא מספיק,אני רוצה להבין למה,בדרך הגיונית שתדבר גם לרגש וגם לשכל.
אני מקווה שיצא לי לעיין בספרים שהרב נתן לי את שמותיהם.
שוב תודה ויום טוב
מרב
תשובה
ספרא (מדרש הלכה) אחרי מות פרק יג מובא:
"ואל שאה בנידת טומאתה לא תקרב לגלות ערוותה"- אין לי אלא שלא יגלה (כלומר שלא יבוא עליה)מנין שלא יקרב?
תלמוד לומר"איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה".
אם כן המקור לכך הוא שהתורה משתמשת בלשון לא תקרב.
באבות דרבי נתן (פרק ב)מצאנו:
איזה סייג עשתה תורה לדבריה?
הרי הוא אומר: "ואל אשה בנידת טומאתה" יכול יחבקנה וישקנה וידבר עימה דברים בטלים?! תלמוד לומר: לא תקרב.
וכן מצאנו בגמרא (מסכת שבת יג ע"א) אמר עולא: אפילו שום קורבה אסור. משום: "לך לך"אמרי נזירא. סחור סחור לכרמא לא תקרב.
ולכן איסור הקרבה הוא סייג. כמו שאומרים לנזיר לא להתקרב אל הכרם, כדי שלא יבוא לשתות יין. כך אסור קרבה כדי שלא תתפתח למערכת יחסים קרובה יותר.
אולם, מסתבר שזה אינו הטעם היחיד. בנוסף אסור הדבר כשלעצמו. כי עצם הקרבה פוגמת את תחושת הקדושה. וזה שאנו לא חשים כך, אין זה אלא שאנו לא רגילים לנורמות הקדושה שהתורה דורשת מאתנו. ואנו חיים במציאות ש"נורמות הקדושה" שמסביב מרגילות אותנו למציאות אחרת לגמרי. אולם עלינו לדעת שהתורה היא זו האמורה לכוון את רמת הקדושה הנדרשת מאתנו.
בברכה
אביחי קצין