שאלה
בס"ד
שלום כבוד הרב,
אני סטודנטית רווקה בת 19. התחלתי לא מזמן דרך קרובת משפחה להתנדב במחלקה אונקולוגית ילדים בבית החולים. במסגרת ההתנדבות אני משחקת עם הילדים, מפעילה אותם, מדברת איתם...
במחלקה מאושפזים לא רק ילדים קטנים אלא גם נערים ונערות בני 16-17.
תופעה ששמתי לב אליה היא שהרבה פעמים אותם הנערים מתביישים בגלל מצבם, בעיקר בגלל מראם (לטיפול במחלות המטולוגיות תופעות פיזיות קשות מאוד), וממעטים לראות חברים בני גילם - במקום זה הם מבלים את כל זמנם עם ההורים. בגילאים כאלה זה נורא להיות מנותק מהמסגרת החברתית אותה למדת לאהוב. כתוצאה מזה יוצא שאני בעצם החברה היחידה שקרובה לגילם שהם רואים על בסיס קבוע, וזה גורם להיקשרות גדולה אלי. אני נהיית אשת הסוד שלהם והחברה הקרובה שלהם.
הרבה פעמים הם כמהים למגע ולחיבוק. עם הבנות אין שום בעיה, הרבה פעמים אני מחבקת אותן, מלטפת או מחזיקה את היד. הבעיה היא עם הבנים - הרבה מהם לא מודעים בכלל לקיומי של איסור הנגיעה. עד היום הצלחתי להימנע ולא היתה בעיה. אתמול דיברתי עם אחד הנערים (בן 17) הוא מאוד התרגש, בכה וביקש שאחבק אותו. הרגשתי שאני פשוט לא מסוגלת לסרב לאדם במצוקה כזו, וחיבקתי אותו ממושכות. אני יודעת שזה אסור אבל לא יכולתי שלא, לא רק זה - אני עדיין מרגישה שזה לא באמת היה פסול, כי באמת שלא היה שום דבר מיני במגע הזה. ואני לא יודעת איך אתנהג אם דבר כזה יחזור שנית.
האם אין אפשרות להקל בסיטואציות מסוג זה?
לתשובתך אודה.
תשובה
שלום
שאלתך באמת מרגשת. ולדעתי חיבוק כזה במקום כזה הוא תוספת חיים ואין ספק שחיבוק חם מאדם אוהב יכול להוסיף חיים ואפי' קצרים לאדם סובל לכן לדעתי אם את מרגישה שאין בחיבוק שום רגש יצרי ניתן להתיר . אולי רצוי שתדברי אם חבר בחור שירתם למשימה החשובה שאת עושה ובכך יקל על הבנים?