איסור התגרות בגויים

שלום וברכה!

לצערי לאחר מאמצים רבים לא הצלחתי למצוא את הפסוק בספר משלי בעניין. אבל כן ישנו לימוד בגמרא מתוך שיר השירים על איסור התגרות בגויים. הלימוד נובע משלושה פסוקים שונים בהם נאמר "השבעתי אתכן בנות ירושלים... אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" (פרק ב פס´ ז, פרק ג´ פס´ ה´, ופרק ח פס´ ד). לגבי שלושת שבועות אלו נאמר בסוף משכת כתובות (דף קיא עמוד א) "ג´ שבועות הללו למה? אחת שלא יעלו ישראל בחומה, ואחת שהשביע הקב"ה את ישראל שלא ימרדו באומות העולם, ואחת שהשביע הקב"ה את העובדי כוכבים שלא ישתעבדו בהן בישראל יותר מדי". יוצא לפי מדרש זה שהקב"ה השביע את ישראל בשני עניינים: אחד שלא לעלות בחומה כלומר לא לדחוק את הקץ. והשני שלא למרוד באומות העולם. עוד יש לציין שמדרש זה בא במסגרת מחלוקת בין החכמים האם מצווה לעלות לא"י או שמא ישנו איסור לעלות.

יש לשאול האם הדרשה הנ"ל מחייבת?
ישנו כלל הלכתי שאין פוסקים דברי אגדה, ובכן מכיוון שמדרש זה הוא אגדתי אין שום מקום לקבוע אותו כעניין מחייב, אלא יש לראות אותו כמביע רעיון שהקב"ה נתן אותנו בידי האומות עד אשר נצא לגאולה.
עוד יש להוסיף שאף אחד מהפוסקים הראשונים לא קבע דבר זה כהלכה (לא הרמב"ם, רי"ף או הרא"ש). וכן ישנם עוד רבנים רבים אשר יש בידם טעונים שונים אשר שוללים את התוקף של השבועות הללו כהלכה למעשה.

גם אם נטען שדברי אגדה אלו מחייבים אותנו למעשה, עדיין ניתן לומר שאין כאן כלל מעבר על השבועה בגלל מספר סיבות.
א. נראה כי בהצהרת בלפור וכן בכ"ט בנובמבר בהחלטת האו"ם למעשה קיבלנו מהגויים רשות לעלות לא"י להקים בו בית יהודי ואף להקים מדינה.
ב. עניין השבועה הוא שלא לדחות את הקץ אבל כאשר עם ישראל עולה לארץ והדבר מצליח בידו אין לך קץ מגולה מזה.
בעניין זה כדאי לעיין בכמה עניינים מתוך שש הדפיקות שהרב סולוביצ´יק מזכיר במאמרו קול דודי דופק אשר מעידות על כך שהקמת המדינה היא מהלך אלוקי.
1. הצלחת הדבר מבחינה פוליטית כאשר ברית המועצות וארצות הברית עשו יד אחת למען הקמת המדינה.
2. ההצלחה הצבאית הכבירה בתקופת מלחמת השחרור.
3. ההתעוררות הלאומית גם (ולצערנו בעיקר) של אלו אשר אינם נמנים על שומרי הדת והמסורת.
4. עצם העליה הגדולה שהייתה בשנותיה הראשונות של המדינה וההצחלה (יחסית) להכיל את כל אותם עולים נלהבים.
בעקבות כך נראה שאין כאן כל בעיה של דחיקת הקץ, או של מרידה באומות.

עוד יש לתן את הדעת אם נאמר שהשבועה תקפה ואין עלינו לעשות דבר ע"מ לצאת מן הגלות עד אשר הקב"ה יגאל אותנו. אזי כיצד אנו מצפים שיגאל אותנו הקב"ה? אין הקב"ה עושה ניסים בלי שיש מעשים מצידנו, ובלי שאנו מתחילים במעשה הגאולה לבד! אפילו ים סוף לא נקרע עד אשר נחשון בן עמינדב קפץ למים. מכך יש ללמוד שכאשר אנו מתחילים במהלך של גאולה והדבר עולה בידינו באופן פלאי כמעט, אזי אין כל ספק שהגיע הקץ לגלות, ואנו מצווים במצב כזה לשתף פעולה עם הרצון האלוקי ולפעול למען הקמת המדינה, והחלת הריבונות בכל ארץ ישראל.

לכן נראה שגם אם יש פסוקים אשר אומרים שאין להתגרות בגויים (אע"פ שנראה כי זה נלמד רק מדרשה שאין לה כל תוקף מעשי), בימינו שב"ה ראינו את הפלא של הקמת מדינת ישראל אין כל תוקף לאיסור זה, ואף להפך אנו חייבים לשתף פעולה עם הרצון האלוקי הנגלה לעיננו.

אם אתה מעוניין להרחיב בנושא ניתן לעיין במאמר הבא http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/shana/daat-2.htm

יישר כח על ההתעניינות והרצון להבין דברים לאמתתם.
כל טוב
אבי