איסור אכילת חמץ-למה?

שלום
כמובן שכל תשובה לשאלה כזו היא רחבה הרבה יותר ממה שכתוב כאן, אבל תן לחכם ויחכם עוד...

בספרי החסידות מרבים לדבר על כך שהחמץ מסמל גאווה, עושר וכו' בניגוד למצה שמסמלת את הענווה, עוני (לחם עוני).

הנק' החורזת של כל התיאורים האלו היא שבלחם יש תוספות - שמרים, הוא תופח, ובעיקר יש כאן פיתוח של הצורה המקורית של הבצק. מאידך המצה היא פשוטה, ללא תוספות (ולכן גם מי שסובר שמצה עשירה מותרת באכילה בפסח, מכל מקום לא יוצאים בה יד"ח של מצוות מצה).

פסח הוא חג החירות. הרב קוק בעולת ראיה (ובעוד מקומות) מבאר שהחירות העיקרית של האדם זה להיות הוא עצמו, להגיע לנקודה היסודית של 'מי אני?', שכמובן במהלך השנה קשה להגיע לכך משום שיש עולם 'שמבלבל' אותנו לפעמים (חברה, אופנה - ולאו דווקא של בגדים).

לכן דווקא מצה היא השייכת יותר לפסח, שבה יש את המרכיבים הבסיסים ביותר מים קמח, ותו לא. לעומת הלחם שיש בו תוספות. יש כאן את אופי החרות האמיתי של האדם הישראלי.

זה אכן מסביר מדוע כבר לפני שעם ישראל יצא ממצרים, וכאמור לא הספק לאפות את הלחם - הוא נצטווה על האיסור לאכול חמץ.

יום טוב.