שאלה
בס"ד
שלום כבוד הרב,
רציתי לדעת עד איפה "אין עושים מצווה על ידי עבירה"..? כלומר, יש דברים שהם בשטח האפור, איך אני יודעת מה עדיף? לא לעשות כלום ולפספס את המצווה או לעשות ואולי (רק אולי) לסחוט בה עבירה?
המקרה הספציפי שאני שואלת לגביו הוא:
אני ועוד בחור עושים מפגש לחילונים של מוצ"ש בסלון בבית, באים בנים ובנות מי"ב ומעלה..
יושבים יחד עם גיטרות, שירים, ניגונים, שיעור ע"י רב ואחרי שהרב הולך החבר'ה נשארים יחד לשיר לנגן לדבר לצחוק וזה..
אחת הבחורות שבאה אלינו נמצאת כבר כמה חודשים בתהליך של חזרה בתשובה, באמת שהפרוייקט הזה מקרב ופותח את הלבבות לאנשים שלא חשבו שיפתחו לזה..
אבל אולי זה לא שווה בגלל הבנים-בנות ששם? שמירת העיניים של כל הבנים ככלל ושל הבחור שמארגן את זה בפרט? שהוא מדבר עם בנות ומאריך בדיבור מתוקף האחראי ומתוך הרצון לקרב. רצון תמים לקרב. הוא בחור עם המון יראת שמיים, לומד בישיבה, בחור רציני. פשוט מאוד חשוב לו ולי לקרב את עמ"י שנראה רחוק בינתיים ליהדות.
ובכן, מה פה עולה על מה?
אשמח לתשובה מהירה.
הדבר מציק לי מאד.
תודה רבה רבה רבה רבה!!!!
תשובה
אינני מבין, הרי האלטרנטיבה של רוב הבחורים והבחורות שאת מדברת עליהם היא ללכת למקומות שבהם רק יעברו על איסורים יותר חמורים, אז ברור שעדיף לבא למקום שמתנהלות שיחות רציניןות ומקרבים את הלב לאבינו שבשמים.
אכן, מי שאין לו כבר צורך בזה , ויכול להתקדם הלאה - ירגיש זאת בעצמו ויתקדם.
זו מצוה גדולה , אל תרפו ממנה.