שאלה
טו' בשבט הגיע, חג לאילנות.
לאילנות, בלשון רבים.
ואילו במשנה שמדברת על עניין זה כתוב אחרת:
אַרְבָּעָה רָאשֵׁי שָׁנִים הֵם:
בְּ
[אֶחָד בְּנִיסָן] רֹאשׁ הַשָּׁנָה לַמְּלָכִים וְלָרְגָלִים.
בְּ[אֶחָד בֶּאֱלוּל] רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְמַעְשַׂר בְּהֵמָה.
רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים, בְּ[אֶחָד בְּתִשְׁרֵי].
בְּ[אֶחָד בְּתִשְׁרֵי] רֹאשׁ הַשָּׁנָה לַשָּׁנִים וְלַשְּׁמִטִּין וְלַיּוֹבְלוֹת, לַנְּטִיּעָה וְלַיְרָקוֹת.
בְּ[אֶחָד בִּשְׁבָט], רֹאשׁ הַשָּׁנָה לָאִילָן, כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי.
בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים, בַּ[חֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ]: (ראש השנה, פרק א', משנה א')
ראשי השנים מוזכרים ב[לשון רבים]:
מלכים ולא מלך, רגלים ולא רגל, שנים ולא שנה, שמיטין ולא שמיטה, יובלות ולא יובל, ירקות ולא ירק.
אבל הנטיעה והאילן מוזכרים ב[לשון יחיד]! מדוע?
ה'"בני יששכר" - [רבי צבי אלימלך שפירא מדינוב], עונה שיש כאן רמז לשני עניינים;
[הראשון שבהם] הוא: שבאו לדבר על נטיעה מסוימת, אילן מסוים, שהוא 'שורש' כל האילנות – [האתרוג].
בספרי החסידות מופיע שכדאי להתפלל ביום זה, טו' בשבט, לזכות לאתרוג נאה בחג הסוכות הקרוב.
[ומה המיוחד באתרוג]?
אין עוד פרי שכל ישראל מקיימים בו מצווה כפי שהוא!
בדרך כלל אנחנו רוצים פירות להנאתנו והמצוות שאנחנו מקיימים בהם, ביכורים, מעשרות וכו', הן כדי להתיר לנו את הנאתנו.
באתרוג אין הדבר כך – עשיית המצווה בו היא [אך ורק כי היא מצווה].
אנו תלויים בפירות הקרקע ובריאותנו כרוכה באכילתם.
מטבע הדברים בכל ההקשר של הפירות אנו ממוקדים בעצמנו.
מלמדת אותנו המשנה שאמנם חשוב שנהיה בריאים וכו', אך המיקוד הנפשי שלנו צריך להיות באתרוג, בעבודת ה'.
בארבעת המינים האתרוג מציין את [הלב], מקום הכוונה והרגש.
בראש השנה לאילן אנו לומדים למקד את ליבנו דרך תשומת הלב לאתרוג, האילן המיוחד, המסוים.
ההסבר השני- שרצו לרמוז לשמותיו של הקב"ה.
הגימטריא של שם ה' כפי שהוא נכתב (הוי"ה - 26) וכפי שהוא נקרא (שם אדנות - 61) היא 91, כמניין גימטריית המילה אילן.
גם לפי הסבר זה מגיע אותו כיוון – כאשר אנחנו פוגשים אילן אנו [פוגשים את שם ה'].
אולי הכוונה שצריך לכוון בכל פגישה עם אכילה לגילוי שם שמים.
אולי הכוונה שכל תהליך ש