איך שומרים על קשר עם חברה שמדרדרת?

שואלת יקרה,
אני מתנצלת על האיחור במתן התשובה.
אני יודעת כמה מתח יש מהרגע ששולחים את השאלה, בודקים כל הזמן אם החזירו או לא. אז, קודם כל קבלי את התנצלותי, אני מקווה שהזמן שלקח יתן לך תשובה מספקת וטובה שתוכל לקדם ולעזור לך!

דעי לך שלפני הכל, את חברה. חברת אמת. את רוצה לעזור לה, לתמוך בה ולהרים אותה מהמקום בו היא נמצאת.
אני מצליחה להרגיש הרבה כאב, קושי ואשמה בשאלה שלך. יש בך רצון לעשות טוב ולהקפיץ את חברתך הטובה למקום אחר וגבוה יותר! אני מרגישה שיש בך אמון גדול בכך שהיא יכולה להשתנות אך, את גם לוקחת את כל האופציות בחשבון כשאמרת: "אם היא תהיה חילוניה"..
יש לי תחושה שאת כמו מכינה עצמך לכל תרחיש שיכול לקרות, להיות מוכנה להתמודד עם כל מצב אך, היתה לי גם תחושה שאת לא ממש בטוחה תוכלי לעזור בכל מצב ואפילו יותר מזה, אם את צריכה לעזור בכל סיטואציה או מקום שהיא תיקלע אליו.
מצד אחד, את כ"כ רוצה לעזור ומצד שני לא יודעת עד כמה. מצד אחד אשמה ומצד שני חוסר שליטה על הנעשה.
את רוצה לעזור לה, לתמוך בה ולהרים אותה מהמקום בו היא נמצאת אך, בשביל להתחיל נכון צריך לדעתי לעשות כמה הבחנות ולשים מספר דגשים בסיפור.
את מרגישה שחברתך לא הולכת בתלם, יורדת קצת מהשביל למקום שאינו טוב בשבילה.
הרבה פעמים כשאנו רוצים לעזור למישהו ששוגה בדרכו, אנחנו נכנסים בלי לשים לב לנעליים של "אמא", מעירים לו, מוכיחים אותו, לעיתים מוסיפים פרצוף עקום להראות שאנחנו ממש לא אוהבים את ההתנהגות הזו.
הכלל הראשון, זהו כלל חשוב מאוד שממקד אותנו ומכניס אותנו בדיוק למקום בו אנחנו אמורים להיות, למקום שממנו נעזור הכי טוב שאפשר!
הכלל אומר שאת לא אמא את חברה! וזה כלל חשוב מאוד.
לכל אדם בחייו יש מגוון רחב של אנשים שכל אחד מהם משמש פונקציה אחרת. אמא אומנם תומכת,עוזרת ולעיתים גם חברה אך, לפני הכל היא מחנכת.
חברה, יכולה להוכיח לפעמים אך, תפקידה העיקרי "הוא להיות שם בשבילך!" דמות באותו הגיל שלך שמבינה אותך, חווה איתך דברים וגם המקום שלה להוכיח או להעיר הוא שונה מאוד.
חשוב מאוד שנשים לב לזה כי דווקא אדם שמתנהג קצת אחרת ושונה מאחרים מרגיש הרבה פעמים ש"כל העולם" הופך להיות אבא ואמא שלו... כולם מחנכים אותו, מוכיחים אותו, מאוכזבים ממנו וכו'.
זכרי, תמיד תמיד תמיד, להיות חברה! זה תפקיד חשוב,גדול והכרחי לנשמה של חברה שלך!
ועכשיו לכלל השני- בתוך המחשבה על חברתך, הרצון לעזור ולייעץ אל תשכחי שעלייך לשים לב לעצמך!
את נמצאת כרגע בגיל משמעותי מאוד בו צריך להתפתח, לגדול ולהתעצם. אין לי שום כוונה שצריך להיות אגואיסט חס וחלילה. אפשר ומותר לעזור לאחרים אבל- במידה!
במידה וזה פוגע בך, מרגישה שהקשר הזה תוקע אותך, מוריד אותך או אפילו חושף אותך למקומות שבהם לא תרצי להיות וזה מפריע לך, את לא צריכה להיות שם. נכון, היא חברה טובה אבל, צריך גם לשים גבולות לכל דבר. אנחנו צריכים לזכור שאם יש אפשרות שנשאב לאותו מקום או נעצור את העבודה העצמית שלנו בוודאי לא נוכל לעזור לה ולהרים אותה ואז, נפסיד בשני המקרים.
אך, אם לאחר בדיקה כנה מול עצמך, את מרגישה שכשאת תומכת ועוזרת הדבר אינו פוגע בך, תמשיכי אך, זכרי להיות עם היד על הדופק כיוון שאם זה פוגע,, דעי שעלייך להציב לעצמך גבולות.
כלל נוסף (הכלל השלישי בספירה) וחשוב הוא הרצון, הרצון שלה.
לפעמים אנו חושבים שאנו יכולים להציל את העולם אך, שוכחים פרט חשוב ביותר- הרצון! לך יש רצון גדול מאוד לעזור ולהפוך עולמות בשביל חברה טובה אך, השאלה היא-האם גם לה יש את הרצון שנעזור לה?
אם כן- יש עם מי לדבר.
אם לא- זה כמו לדבר אל הקיר.

דברת על הקושי שלך ברגשי האשמה שמגיעים אך, לפני שנכנס קצת לעומק של הדברים אני רוצה לומר לך -את מדהימה!! כל עזרה ולו הקטנה ביותר לחברה ראויה להערכה! ובמיוחד רצון ועזרה כמו שלך, יש בך הרבה חשיבה על חברתך, הדברים לא עוברים לידך אלא ממש כואבים לך אני ממש גאה בך!
דעי לך שהאשמה קשורה מאוד ברצון.
האשמה מתחילה לחלחל בנו כאשר אנחנו מרגישים שאנו מאבדים שליטה ואז, מרגישים שאולי לא עשינו מספיק. מכירה את המשפט "צריך שניים לטנגו?" - בשביל לרקוד יחד צריך שני רקדנים. אי אפשר שהשני יעמוד במקום, בלי שום תזוזה ברחבת הריקודים ואתה תנסה להוביל אותו, לגרור אותו.
אם חברתך אינה מראה סימנים של רצון לקבל את העזרה, אלא שקועה בעצמה, אמרי לה שאת אוהבת אותה וכשהיא צריכה, את תמיד תהיי שם, לכל דבר ורק שתפנה אלייך. שתדע שאת רוצה לעזור אך, עליה לרצון בכך לפחות באותה מידה. כי בלי הרצון שלה יהיה קשה מאוד להזיז דברים.
אין צורך להתנתק לגמרי ולא לדבר, אך גם לא להוציא את כל כוחות הנפש. לכן, את רגשי האשמה יש להשאיר מאחור. רבי נחמן מברסלב לימד אותנו משפט חשוב ביותר שמאוד מתאים לנושא הזה-
"על שני דברים אסור לדאוג, על מה שאפשר לתקן ומה שאי אפשר לתקן.
מה שאפשר לתקן עלייך לתקן. ומה שלא ניתן לתקן דאגה מה תועיל?"
כך, גם כאן, רגשי האשמה אינם משחקים תפקיד, זה מאוד קשה להוציא אותם מהראש ולדחוף החוצה אבל זה אפשרי. שבי עם עצמך וחזרי על הכללים שכתבתי למעלה (כמובן, שהן בגדר המלצות טובות ממני ולא הלכה למשה מסיני) ואז חשבי, אם יש בכוחך לעזור ולסייע בדבר מה - עשי זאת. אך, אין, אם אינה מגלה רצון ואת מרגישה שאת נפגעת מכך, לא ניתן כרגע לתקן ואז אומר רבי נחמן, "דאגה מה תועיל"? רגשי האשמה, הם יצר הרע קטן שמקנן בנו, מנסה להעמיד אותנו כל הזמן במצב של חוסר מעש, אך, לא נכון הוא הדבר כי את פועלת, עושה ומתייעצת אך, עם גבולות ברורים שיעזרו לה בעזרת ה' וישמרו עלייך.

ועוד הערה קטנה אחרונה, שאלת האם מותר לך להתחבר לבנות אחרות. לדעתי השאלה הזו אינה קשורה רק למצב הנוכחי הזה עם החברה. הקב"ה מפגיש אותנו עם אנשים שונים. גורם לנו ליצור קשרי חברות טובים עם הרבה בנות כיוון שזה מעלה מרומם ומשפיע עלינו. חברה זה דבר חשוב מאוד. אין כלל שקובע כי חייבת להיות רק חברה אחת, הרבה פעמים ישנה חברה שהיא טובה יותר מהאחרות כי באופן טבעי אתן יותר מתחברות. לפעמים כאשר יש לנו חברה טובה מאוד ואנו מנסות להתחבר לחברות נוספות מחלחלת בנו ההרגשה שאנו "בוגדות" בחברה האחת והיחידה, דעי לך, מגוון של חברות טובות ואיכותיות יעצים אותך. נסי ליצור חבורה טובה ולא רק חברה טובה.
את חברה מדהימה ומיוחדת, אני מאחלת לך הרבה הצלחה!
ואני תמיד פה לברורים והתיעצויות נוספות אני פה בשמחה!
מעין:)
Maayanmaimon26@gmail.com