שאלה
שלום..
בתקופה האחרונה אני כל הזמן שואלת את עצמי איך עומדים בכל הניסיונות שהקב"ה נתן לנו..החיים שלנו מלאים בנסיונות וכל ניסיון קשה יותר מהאחר..ניסיונות עם עצמי..עם אמא ואבא..עם מורים או חברים..אחרי כל ניסיון..או נפילה, אמרתי שטוב , קרה, אבל נעבוד על זה וזה ישתפר..אבל אחרי כל דבר שלקחתי על עצמי להשתפר בו שוב קיבלתי כמו כאפה כזו שהחזירה אותי שוב בדיוק לאותו המקום ולפעמים אפילו גרוע יותר..אני מרגישה ממש רע שאני לא מצליחה לעמוד בציפיות שלי מעצמי ובטח שלא בציפיות שהקב"ה מצפה ממני..אני פשוט מאוכזבת שאני פשוט נופלת כל הזמן לאותם המקומות שנשבעתי לא לחזור אליהם..ואני שואלת איך אפשר?? איך אפשר להפסיק ליפול ככה שוב ושוב בלי שזה ימוטט אותך בסוף מתישהו??
תשובה
שלום לך יקרה.
איזו שאלה...
את מתארת תחושות קשות: אכזבה, קושי, נפילה, תחושה שהקב"ה לא שמח בך...
על הדברים האלה כתב הרב קוק בזמנו - "כל סבוכי הדעות שבבני אדם וכל הסתירות הפנימיות שכל יחיד סובל בדעותיו באים רק מפני הערפלים המצויים במחשבה על דבר המושג האלוהי..."
ובשפה שלנו - ההתלבטויות, הבחבושים, חוסר הסיפוק... באים כי יש לנו דעה שגויה לגבי מה ה´ רוצה מאתנו.
זכית ויש לך שאיפות גדולות. זה מדהים! והחכמה הגדולה היא להבין שגם את המסע הארוך ביותר - מרכיבים הצעדים הקטנים... אז נכון שזה נשמע יפה מאוד בתור קלישאה, אבל זה קשה ליישום במציאות. כי שאנחנו מתקדמים לאט לאט - זה יכול להיות מתסכל ולא מספק, כאילו שאנחנו אומרים לעצמינו, "איפה אני ואיפה האידיאלים שלי?!"
והנה בא הרב קוק ואומר לנו - שחררו. הקב"ה רוצה אותנו ואוהב אותנו ושמח בנו בדיוק כמו שאנחנו - כמו אבא שאוהב את הבנים שלו... כל התקדמות, כל התעלות - צריכה להיות בנחת, בשמחה. לא סתם חכמים אומרים לנו שהשכינה שורה מתוך שמחה - כי אם עבודת ה´ שלי היא לחוצה ועצבנית, איזה מקום יש פה לקב"ה? איך אפשר להתקדם כשאני כל הזמן עסוקה בלבקר את עצמי ולהיות לא מרוצה?
ואת יודעת, אומרים שזו בדיוק העבודה של היצר הרע: לפעמים נופלים, וזה קורה לכולנו. אבל היצר הרע הוא זה שאומר לך - תראי כמה הנפילה שלך גדולה, תראי איפה את, תראי כמה העבודה והמאמץ שלך לא שווים כלום, תראי איך הקב"ה מאוכזב ממך...
ואת יודעת מה עונים לו? (מזל שיש את שולי רנד...) "אני בן מלך שעשוי מאבנים טובות ומרגליות!" אני בת של הקב"ה, הוא אוהב אותי, והנפילה שלי היא רק חלק מההתקדמות שלי בחיים מלאים ערכים, אמת וקדושה. מי אתה בכלל שתפיל אותי?!
אז מתוקה, אני רוצה להציע לך שני דברים:
הראשון הוא לנסות לעשות סוויץ´ בתודעה, כמו שמכוון אותנו הרב קוק: להזכיר לעצמך שהקב"ה משוגע עלייך, בדיוק כמו שאת! לשמוח בעבודה מולו, לשמוח ברצונות המהממים שלך ובכל התקדמות קטנה.
והשני, הוא להציב יעדים קטנים ולהתקדם לאט לאט... ברגע שאת מנסה להתקדם בכל המישורים, מהר מאוד תגיעי לתחושת החמצה. צריך למקד מטרות, לדוג´ - שעה ביום שבו אני לא מדברת לשון הרע. חברה שאני צריכה להתייחס אליה יותר יפה. חצאית שאני משתדלת ללבוש פחות. ברכה שאני משתדלת להתכוון בה יותר.
מאחלת לך מכל הלב שתגיעי עם עצמך למקום של שמחת ושלוות הלב...
הרבה הרבה הצלחה!
ליאורה
leora.d.c@gmail.com