איך מתפללים בכונה ומעומק הלב?

שלום לך.

האמת שהרבה אנשים מתקשים להתרכז בתפילה, אע"פ שהם מבינים, את חשיבותה של התפילה. ורוצים להתרכז ולהתכוון, המחשבה נודדת לה לכל מיני מקומות..

אז מה גורם למחשבות שלנו לנדוד?

באדם ישנו כח שנקרא "כח ההרגל", זהו כח טוב שעוזר לנו לעשות דברים אוטומטית,
הוא עוזר לנו לעשות דברים במהירות, מבלי לחשוב עליהם.
למשל, אדם שכבר רגיל לנהוג ברכב, אינו חושב על כל פעולה שהוא עושה,
הוא מעביר הילוכים, ומתפעל את האוטו אוטומטית,

לעומת מי שהוא נהג מתחיל, עושה הכל לאט,
ועל כל פעולה הוא חושב פעמיים.

עוד מעלה שכאשר אנחנו עושים דברים אוטומטית אנחנו פנויים לחשוב על דברים אחרים,
למשל להתרכז בכביש ובמכוניות הנוסעות בו,
במקום בהעברת הילוכים וכד´

אמנם, לעניין התפילה הוא ממש ממש לא עוזר.
התפילה היא אחת הפעולות הקבועות שלנו,
אנחנו רגילים כל יום ובאותו זמן בערך, לומר את אותו ה"טקסט",

הדבר גורם לכך, שהמח שלנו נכנס למצב "אוטומטי" של אמירת התפילה,
ואז אנחנו פנויים, לחשוב על כל דבר שבעולם, חוץ מעל התפילה...

(זה שהתפילה היא דבר קבוע, יום יומי זהו דבר חיובי,
אע"פ שתפילה פעם בכמה זמן באופן ספונטני, נראית הרבה יותר מרוממת ומדהימה,
התפילה היא ביטוי לקשר שלנו עם ה´ יתברך, וכאשר הקשר הוא יום יומי ובאופן קבוע זה מראה על קשר עמוק וחזק.
אתן לך משל,
נניח יום אחד את נזכרת בחברה שלך, חברה שממש המון זמן לא ראית ולא דיברת איתה,
את מתקשרת אליה, והשיחה פשוט זורמת וכיפית, אתן מריצות את כל מה שעבר עליכן וחוויות מהעבר. את פשוט נהנית מהשיחה הזאת.
אח"כ את מרימה טלפון להורים (אם את באולפנא עם פנימיה, ואם לא אז נניח שכן..) להורים את מתקשרת מספר פעמים בשבוע לדרוש בשלומם ולספר להם מה שלומך,
השיחה לא תמיד זורמת וממש ממש לא מגניבה כמו השיחה הקודמת,
אבל בתכל´ס עם הקשר שלך יותר חזק? עם החברה שאת נזכרת בה פעם בשנתיים או עם ההורים שלך? מי חלק יותר חשוב בחיים שלך, אותה חברה או ההורים?
כך גם עם רבש"ע, אנחנו פונים אליו כל יום ויום כדי להראות שיש קשר חזק ואמיתי עם בורא העולם, והוא עיקר בחיינו.)

ונחזור לעניינו..
איך אנחנו מצליחים להתגבר על כח ההרגל שלנו בתפילה,
אני חושב שהתשובה כתובה בשאלה שלך.
"ורק בפעמים שממש רע ואיזה קרוב משפחה שלי חולה או שקורה משהו רע מאוד רק אז אני מצליחה להתפלל"

מדוע רק אז את מצליחה להתפלל?
כי התפילה היא עבודה שבלב, [התפילה צריכה לצאת מהלב שלנו], מקירות לבבנו.
שקורה משהו רע שאנחנו ממש מזדהים איתו, ואנחנו כואבים אותו יותר קל לנו להתפלל מעומק הלב.

ובאמת, פעם התפילה היתה יותר אישית,
לא היה נוסח קבוע לתפילה, וכל אחד היה מתפלל את תפילתו האישית,
וכך כל אחד היה מתפלל, את מה שיושב לו על הלב והתפילה היתה יוצאת מליבו.

אבל בגלל הגלות והצרות שנחתו על עם ישראל, וירידת הדורות,
גם איכות התפילה של כל אחד ואחד ירדה,
לכן עמד עזרא ובית דינו ותיקן נוסח קבוע לכל עם ישראל.
תפילה שתהיה תפילה כללית, בשביל כל האומה ושתבטא את הצרכים של האומה,
ושלא כל אחד יתכנס בתוך עצמו ויתפלל תפילה פרטית ואגואיסטית בשבילו ולסביבתו הקרובה.

ובאמת,
הרבה אנשים מתקשים להתחבר לתפילה,
אבל כאן נכנסת העבודה שלנו, [להתרומם].

ולנסות ולהתחבר לכלל ישראל ולהרגיש בצערם של אחרים.
כיצד לעשות זאת?
לפני שאת מתחילה כל ברכה וברכה תנסי לדמיין ולהתחבר לצערם של אחרים,
למשל
תדמייני לעצמך את החקלאים המסכנים, המשתוקקים לגשם ואיך כל פרנסתם והאוכל שהם יביאו לביתם תלוי בזה.
תחשבי על העוול שבית המשפט עושה, ועל כל מיני עיוות דינים.
על ילד חולה בסרטן שעוד רגע עומד לעבור יסורים על ידי הקרנות.
על אחינו בגולה הארורה שתקועים ולא יכולים לבא או שלא רואים ומבינים שהגיע הזמן לעזוב..

הדמיון יעזור לך להתחבר לתפילה, ולהוציא אותה מעומק הלב.
ובנוסף לכך את תהיה אקטיבית והמחשבה תהיה עסוקה בדברים שאת אומרת.
וכך היא לא תנדוד למחוזות לא רצויים.

הדבר נכון גם לגבי שאר התפילה, תשדלי לחשוב על מה שאת אומרת, ואם אפשר גם לדמיין ולראות את מה שאת אומרת.

כדאי לקחת קטע מסוים מהתפילה, ולהתרכז בו במיוחד, למשל "שמע ישראל"
ללמוד את הפרשות היטב, ואת מה שהם אומרות,
ולראות איפה את מתחברת לפרשות הללו.

אחרי שאת מרגישה שהתחברת לאותו קטע,
את מוזמנת לעבור לקטע נוסף.

הנקודה שצריך להיות אקטיביים בתפילה, לדמיין ולחשוב על מה שאנחנו אומרים.

עוד בעיה שמפריעה לנו בתפילה,
היא שאנחנו לא יכולים להבין ולתפוס את גדולתו של רבש"ע
ולכן קשה לנו להבין שאנחנו עומדים מולו בתפילה,
ולדבר איתו כמו שאנחנו מדברים (להבדיל..) עם האדם שמולנו.

ככל שנרגיש את רבש"ע, ונבין שהוא נמצא בכל מקום, ושומע את התפילה שלנו,
נצליח יותר לכוון,

עצה טובה היא,
לקחת זמן ביום ולתרגל..
כלומר תדברי עם רבש"ע, על כל נושא שבליבך, כמה זמן שאת צריכה,
זה עוזר לנו להבין שאנחנו באמת יכולים לדבר עם רבש"ע.
אע"פ שאנחנו לא משיגים מיהו ומהו.


לסיום,
למרות הברור והעצות שנתתי לך הם לא תמיד עוזרים,
ולפעמים יש לנו ירידות שיכולות להמשך הרבה זמן, ולפעמים יש עליות.
כי כוונה בתפילה זה עבודה קשה, וצריך כל הזמן לחשוב איך לרומם את התפילה,
ועל דרכים שיעזרו לכוונה.

אבל גם אם לא מצליחים תמיד להתכוון,
זה לא אומר שהתפילה הייתה לשווא, ואע"פ שתפילה ללא כוונה זה כגוף ללא נשמה,
יש משמעות לעצם העמידה מול ריבונו של עולם, שאנחנו מראים שאנחנו רוצים להדבק בו.
והכי חשוב זה לעשות הכל מתוך שמחה!!!

בהצלחה.
ולשאלות נוספות את מוזמנת.

אלעד
gasner@inn.co.il