איך מתגברים על הכעס

שואלת יקרה,
את הולכת לקורא תשובה דיי מבאסת ומייאשת אך עם כל זאת טומנת בתוכה עולם שלם של קדושה והתמודדות בעבודת ה'.

דבר ראשון אני רוצה לשבור מיתוס ולהודיע שהכעס כמו כל תכונת אופי באדם, אינה טעות בתכנון, הכעס אינו תכונה מיותרת. לכעס יש מקום מיוחד בחיי היום-יום שלנו. ויש כעס חיובי. כן, הפגנת כעס, כשהוא במקומו - מועילה. אני בטוח שמשה רבינו, גדול הנביאים, עבד ה', העניו שבאדם, גם הוא כעס כשראה את מעשה העגל: "וַיְהִי כַּאֲשֶׁר קָרַב אֶל-הַמַּחֲנֶה וַיַּרְא אֶת-הָעֵגֶל וּמְחֹלֹת וַיִּחַר-אַף מֹשֶׁה וַיַּשְׁלֵךְ מִיָּדָו אֶת-הַלֻּחֹת וַיְשַׁבֵּר אֹתָם תַּחַת הָהָר" (שמות לב, יט) אני בטוח שהוא לא חייך אליהם ולא נישק אותם על מעשה העגל. משה רבינו היה חייב לעשות מעשה קיצוני כשבירת הלוחות כדי שיובן לכולם, בלי צל של ספק כי נעשה כאן דבר שלא יעשה. הכעס כאן היה נצרך והכרחי! אך כמו כל תכונה, גם כאן צריך לשים לב שאנו שולטים בה ומשתמשים בה לשירותנו ולא שהיא, התכונה, מושלת בנו ואנו עבדים לה. אדם שלא שולט בכעסיו, שאינו שולט בקנאתו לאחרים, שאוהב בלי גבולות ולא רואה שפוגעים בו – כל הקצנה של תכונה פוגעת בי בסופו של דבר. ולכן אנו צריכים לשאוף לשימוש נכון בתכונותינו. ללמוד לשלוט בהם.



אם נחשוב לרגע, נגלה כי הכעס תופס אותנו בדיוק בנקודה רגעית וקצרה. בדיוק כשהדברים לא כמו שאנחנו רוצים – אז הכעס יוצא. אפשר להגיד כי הכעס הוא תוצאה של מציאות שאני לא מוכן לקבל אותה, הכעס הוא מציאות שונה ממה שאני רוצה. ועל כן תמיד יהיה בנו הכעס. כי החיים, לצערנו, לא בדיוק כמו שאנחנו רוצים. וקורה פעם או פעמיים שהדברים לא כמו שתכננו. הכעס תמיד ירצה לקפוץ בנקודה הזו. ומה שאת מבקשת זה לשלוט בו. את לא רוצה שהוא יצא בנקודה בה המציאות מכה בך.



"רבי מנחם מנדל מקוצק היה אומר: כוח הרצון של האדם חייב לעלות על כוח ההשגה שלו. הלא כך אמר בעל התהילים בפנותו אל הבורא: "אתה מושל בגאות הים, בשוא גליו אתה תשבחם" (תהילים פט, י) אלוקים, כביכול, המושל בגאות הים, שם חול גבול לים. הוא הקים מחיצה בין הים והיבשה. המחיצה הזו תעמוד לעד. מדוע, אם כן סוערים הגלים, נוהמים ורועמים? מדוע מתנשאים הגלים ומרעישים עולמות? מדוע מתמרדים גלי הים נגד רצון הבורא? הלוא גלוי וידוע להם, לגלי הים, שהקב"ה לא יחזיר את העולם לתוהו ובוהו, הם לא יצליחו לעולם לפרוץ דרכם אל היבשה – אף-על-פי-כן, הבורא, הוא בעצמו משבח את הגלים על כמיהתם לפרוץ את המחיצה, למרות הידיעה שלעולם לא ישיגו את רצונם [...] ההסתערות לעלות על היבשה, אינה אלא רדיפה-כמיהה אחרי החיות הגנוזה של הבריאה, ועל השאיפה לפרוץ ולעלות-על כך משבח אותם בורא עולם"



שואלת יקרה, לענ"ד הכעס הקטן הזה תמיד ירבוץ בקרבנו ויחכה לנקודת השבירה. להיאבק בו פירושו להישאר במתח תמידי ולא למצמץ – וזה לא בריא. אנו צריכים להתפלל ולעבוד על עצמנו לדעת לשלוט בתכונותינו. ללמוד, להתפלל, ללמוד הרבה מסילת ישרים – לעבוד על המידות. אבל אל לנו לצפות שלילה אחד תבוא פיית קסמים שתפזר אבקה נוצצת ובהינף שרביט הכעס יעלם מאיתנו. כי זה ההתמודדות שלנו, זה עבודת ה', זה זה תיקון המידות ושיכלול הבריאה! זו הקריאה של רבני מנחם מנדל מקוצק – שכוח הרצון שלנו חייב לעלות על כוח השגתנו. אמת, מייאש לומר שלא אוכל להתגבר על הכעס בשלמות. אולם העבודה, ההשתדלות, הרצון להתגבר – זה חיות הבריאה. השאיפה לפרוץ קדימה ולעלות. לעבוד על המידות, להידבק, להיקשר בבורא עולם שמנהיג ועוזר לברואיו – הרצון והשאיפה זה הכול בעבודת ה'! [התוצאה היא כבר בונוס...]



הרבה הצלחה בעבודה הקשה והמרתקת שאני בטוח שתגלי בה המון כוחות בנפשך!



פסח כשר ושמח.

אריק.