איך מפסיקים את הרגש?

בס"ד
יקירתי
שלום וברכה!
אני רוצה לומר לך שאני כ"כ מבינה לליבך, כ"כ קשה לעמוד במלחמת רגש-שכל.
ראשית, אני רוצה לומר לך שאתם לא לבד במלחמה זו, זו מלחמה שכל אדם ערכי נתון בה, למה דווקא אדם ערכי? וודאי לא ראית מעולם פרה או חתולה וכו´ שמתלבטת בשאלות כאלה- הם פשוט "זורמים" עם הטבע שה´ חנן בהם. אז רציתי קודם כל לומר לך שאת זוכה להיות נתונה במלחמה שקיימת רק אצל האנשים הערכיים.
משאלתך אני מבינה שאני מדברת עם אדם שטעם תורה ויודע לבחור בין טוב לרע, אמנם, לעניות דעתי עדיין שייך לברר יותר בעומק מדוע באמת התורה היא אכן ערכית וטובה לנו ומדוע הליכה אחרי הרגש שלנו ללא שכל תורני-אלוקי שמפקח עליו, היא שלילית.
כמו שאמרתי, החיות "זורמות" ע"פ הטבע שחנן בהם ה´ יתברך, אמנם, האמת היא שגם בנו ה´ חנן טבע, אבל ההבדל בין הטבע שה´ חנן בחיות לבין הטבע שה´ חנן בנו, הוא, שהחיות באמת מחוברות לטבע שלהן, כאשר הן "זורמות" עם הטבע שלהן- הן חיות בצורה שה´ רוצה שהן יחיו, ע"מ להסביר את זה קצת יותר אני רוצה לתת לך דוגמא, אומרים שאם תיקחי צב ותיתני לו 2 פיטריות לאכול, האחת טובה והשניה פיטריית רעל, הוא יאכל את הטובה ולא יגע בפיטריה המורעלת, זה הטבע שלו- כאשר הוא חי על פיו הוא נשמר מדברים מסוכנים. לא ראינו חיות שמתות משומן יתר, סרטן הריאות או מנת יתר של סמים, החיות בטבען לא יפגעו בעצמן.
לא כן אנחנו בני האדם, יש בנו טבע, אך הוא נמצא בתוכינו, כי לצערינו, אנחנו לפעמים מעדיפים להתכחש לו, אדם יודע שסיגריות מזיקות- אבל הוא ממשיך לעשן כי זה "עושה לו טוב", זה באמת עושה לו טוב? לאדם יש את היכולת הנפלאה לפגוע בעצמו, היא נפלאה משום שאותה יכולת לפגוע בעצמינו היא אותה יכולת שיכולה להביא אותנו לקיים את העולם ולבנות אותו ולרומם את עצמינו להיות אפילו יותר צדיקים מהמלאכים הקדושים, יש לנו את היכולת להרוס, אך היא אותה היכולת לבנות, איך? קוראים לה "בחירה חופשית", זוהי מתנה שהבורא יתברך נתן רק לאדם מכל הברואים בעולם כולו, אפילו למלאכים אין בחירה חופשית. לחיות אין בחירה חופשית ולכן הן חיות ע"פ טבען וככה טוב להן וככה הן נשמרות מסכנות. אך האדם יכול לבחור להתכחש לטבעו, ולכן הוא גם יכול לבחור לפגוע בעצמו, (הבחירה החופשית היא נפלאה וגם לי יש הרבה ללמוד מדוע, אוכל רק לומר מה שאני יודעת, שהקב"ה הוא טוב, והטוב, כדי להיטיב, רוצה שיהיו לו מקבלי הטבה. להבדיל, אם יש אדם טוב, כיצד הוא יבטא את הטוב שלו? ע"י אדם אחר שלו הוא יוכל להיטיב. להבדיל אין ספור הבדלות, הבורא יתברך הוא טוב, ולכן הוא רוצה שיהיו מקבלי הטבה.
כאן אנחנו נכנסות לעוד סוגיה, (אל תדאגי, תכף אגיע לנקודה (: ) מהי הצדקה הכי טובה שניתן לעשות? לתת לעני מטבע- זוהי צדקה. לתת לו בלי שהוא ידע ממי הוא קיבל- זוהי צדקה ברמה גבוהה יותר, כך הוא לא ירגיש מחוייב לאותו נותן. לתת לו גם בלי לדעת למי נותנים (מתן בסתר) זוהי גם דרגה גבוהה מאוד (כך גם הנותן לא יודע מי "חייב" לו טובה).
אך יש צדקה העולה על כל המדרגות- למצוא לו מקור פרנסה. כך, העני ירויח את לחמו ביגיע כפיו, מתוך עמל ויגיעה, אך כשיאכל את הלחם שלו הוא לא רק "לא ידע מי נתן ולא ירגיש מחוייב" הוא לא ירגיש נזקק! הוא ירגיש טוב עם עצמו שלא פשט יד בשביל לאכול את הלחם הזה.
כך הבורא יתברך, הוא רוצה שיהיו מקבלי הטבה, אך הוא מושלם, והוא רוצה שההטבה תהיה שלימה, לכן הוא לא ברא ברואים שלהם הוא נותן טוב כל הזמן- זה לא "טוב" מוחלט, הוא ברא ברואים שיעבדו כדי לקבל את הטוב שהוא רוצה לתת להם. בלשון הזוהר זה נקרא "נהמא דכיסופא"= לחם של בושה, אם הקב"ה היה רק נותן לנו טוב ללא התחשבות במעשינו- היינו נהנים מהטוב הזה, מהלחם הזה, אך הינו מתביישים לקבל. תארי לך שמהיום, כל בוקר יבוא אדם לפתח ביתך, ידפוק בדלת ויתן לך 1000 שקל, בהתחלה זה ממש נחמד, נכון? אך תנסי לחשוב איך תרגישי כעבור שבוע, כעבור חודש, כעבור שנה? זה מבייש לקבל בלי לתת אף תמורה.
הבורא יתברך ברא אותנו עם בחירה חופשית והגדיר לנו בתורתו הקדושה איך לעבוד אותו, נכון שבכח הבחירה החופשית אנו עלולים להזיק לעצמינו, אבל רק בכח הבחירה החופשית אנו יכולים להינות מטוב מוחלט, מיגיע כפינו, מהזיעה שהזענו ללא בושה, זה שלנו והרווחנו את זה ביושר!
זוהי הבחירה החופשית, היא נפלאה, אך עצם קיומה אומר לנו שאנו לא יכולים "לזרום" עם הטבע שלנו. האמת היא שאנו כן יכולים לזרום עם הטבע האלוקי שלנו, אך רק כאשר אנחנו יודעים שאנו באמת מחוברים לטבע האלוקי שלנו.
(רציתי להוסיף עוד משהו, הבחירה החופשית כוללת את כל האנושות, גם הגויים יכולים לבחור אם לאכול בריא או לאכול דברים לא בריאים למשל, אך יש הבדל בינינו, עם ישראל, לבין הגויים. לגויים אין נשמה יהודית, יש להם כח חיים אחר המחיה אותם, משהו נחות מהנשמה היהודית, אז לגויים יש את היכולת לפגוע בגופם ע"י בחירה לא נכונה, אך בנפשם יותר קשה לפגוע ע"י מעשה לא נכון, הגוי יכול לאכול דבר טמא, זה לא יפגע בו, אך אצל היהודי להבדיל, נפשו עדינה ואלוקית, ואם היהודי יאכל דבר טמא- זה יטמטם את נפשו, כך אומרת התורה "ונטמתם בם" אומרים המפרשים שמתוך שהתורה אמרה זאת בכתיב חסר, ("ונטמתם" ולא ונטמאתם) יש להבין מכאן שלא רק נטמאים מאכילת דבר טמא, אלא גם האדם נהיה מטומטם-אטום. נפשו האלוקית נפגעת ונאטמת מדברים שבקדושה.
לכן, לנו היהודים יש גם את הבחירה של הגוי, אם לפגוע או לא לפגוע בגופינו, אך גם יש לנו בחירה אחרת, אם לפגוע או לא לפגוע בנפשינו, זה דבר שלגוי יש בצורה מועטת (7 מצוות בני נח), אך לנו יש נפש כ"כ עדינה שיש צורך בתורה שלימה, תרי"ג מצוות, תרי"ג ציוויים, 248 מצוות עשה ו 365 מצוות לא-תעשה, שמלמדות אותנו איך לשמור על נפשינו האלוקית שלא תיפגע.
אז בעוד הגוי יכול "לזרום" בתחום הנפשי, ואם הוא אוהב מישהי, זה לא יפגע בנפשו אם יעשה דברים האסורים לנו, היהודים. אנו היהודים כן נפגע בנפשינו אם נבחר לעבור על ציווי הבורא יתברך.
אז אפשר לשאול, למה "ברוך שלא עשני גוי"? הרי לגוי כ"כ טוב לכאורה! הוא יכול לעשות מה שבא לו וזה אפילו לא פוגע בו?
אבל באמת לגוי לא כ"כ טוב כמו שזה נראה, נכון שהוא יכול לעשות כמעט כל מה שבא לו, אך זה מפני שיש לו נפש מגושמת שאין לה יכולת להרגיש דברים טובים עדינים יותר.
נחזור לעניין, גם אנו כיהודים צריכים "לזרום" עם הטבע שלנו, וכשזה יהיה באמת כך- שנזכה "לזרום" עם הטבע האלוקי שלנו- אנו נהיה המאושרים בתבל כולו. אך הבעיה-הזכות שלנו היא הבחירה החופשית, מתוך שהיא קיימת, לצערינו רוב היהודים לא זוכים לזרום עם הנפש האלוקית שלהם, ובוחרים- או מתוך בחירה או מתוך שהם חושבים שאין להם ברירה או ממחשבה שהם כן זורמים עם נפשם- "לזרום" עם רצונות חיצוניים להם ולנפשם ובכך רק פוגעים בעצמם.
אז איך אנחנו יודעים אם אנו הולכים אחרי טבע אלוקי או אחרי רצונות חיצוניים? הרב אלי הורביץ זצ"ל אומר שע"מ שאדם יהיה באמת מחובר לטבעו האמיתי, עליו לעבור דרך ארוכה מאוד של לימוד תורה, שקידה, לבטל את עצמינו כלפי תלמידי חכמים גדולים, וזהו עמל גדול. זוהי הדרך היחידה ולצערינו-לשמחתינו (שלא יהיה נהמא דכיסופא) אין דרך אחרת. אני לא חושבת שעדיין זכיתי להגיע לטבע הנפשי האלוקי שלי, אדם המגיע לזה בשלימות נקרא נביא, שזוכה לשמוע את קול ה´ המדבר אליו מתוך נשמתו. אך למרות שעוד לא הגעתי לשם אני מאמינה לרב אלי הורביץ זצ"ל לא רק משום שנקרא "רב", אלא משום שזה נשמע כ"כ אמיתי! תחשבי על זה- יושב רב בישיבה, בוודאי הוא רוצה שיהיו לו תלמידים שילמדו אצלו, ואומר להם שדרך ארוכה וקשה מאוד עומדת בפניהם! זה נשמע מוזר, לא? בתרבות של היום כשמישהו רוצה למכור משהו הוא יאמר לך כמה זה טוב לך וכמה קל ונוח זה יעשה לך בחיים- אדם כזה רוצה למכור את סחורתו כדי להרויח ממך, לא בטוח שמה שהוא מוכר באמת יעשה לך טוב כמו שהוא מבטיח, אך קחי את הרב אלי הורביץ זצ"ל, גם הוא בוודאי לימד את תלמידיו שמה שהוא "מוכר" להם- התורה הקדושה- תעשה להם טוב ותראה להם את הדרך הנכונה, אך הוא גם לא מכחיש את האמת- שעל מנת להגיע אל האושר העילאי הזה עליהם לעבור דרך ארוכה מאוד של לימוד בשקידה ובקושי ולבטל את עצמם כלפי תלמידי חכמים גדולים, הוא אומר זאת כי זאת האמת, אין הוא מעוניין "להרוויח" על חשבונך, הוא בסך הכל מלמד אותך מהי התורה ומה עליך לעבור על מנת לזכות באושר הגנוז בה- האושר הגנוז בנפשך האלוקית. וכמו שכבר אמרנו, הבחירה החופשית בידייך, אם לבחור בזה או לא.
בכל אופן זוהי הדרך שעלינו לעבור על מנת שנוכל "לזרום" עם הטבע האמיתי האלוקי שלנו, זוהי הדרך שעלינו לעבור על מנת שהרצון השכלי שלנו יהיה זהה עם הרגש שלנו. עד שזה יקרה, אנו נתונים במלחמה- מלחמת שכל-רגש, שרק אנשים ערכיים נתונים בה.
זו מלחמה הנראית כמלחמה של הפנים עם החוץ שלנו, של השכל החיצוני עם הרגש הפנימי, של השכל שאומר מה צריך לעומת הרגש שאומר מה אני באמת רוצה, אך האמת היא שזה הפוך, השכל במקרה הזה הוא הפנימי והרגש הוא יותר חיצוני, כי השכל בא מתוך ידיעת התורה שבאה ללמד אותנו מה טוב בשבילנו, בעוד הרגש הוא תחושה-רצון חיצוני שלא נובע מתוך עומק נפשינו האלוקית, וממילא הוא לא באמת אנחנו.
אז מה עושים בפועל? אינני חושבת שעלי לתת לך תשובות מעשיות, מעבר לזה, מדברייך נשמע שאת עצמך יודעת מה נכון. רק רציתי שתדעי שהרבה הרבה בנות ובנים (שוב, ערכיים) עומדים בשאלה כזו כשלך, כל אחד בוחר בדרכו הוא, אך ניתן רק לדמיין מה ההשלכות של הבחירה לכאן או לכאן, מי שבוחר להפסיק את הקשר- משלם מחיר רגשי כבד, בהתחלה. הוא יצטער, יבכה ויתגעגע, אך עם הזמן- השמחה הפנימית שלו, על שבחר בדרך הנכונה- תתחיל לעלות מבפנים ותמלא גם את הרגש החיצוני שלו, גם אם השמחה הזו לא תבוא מחר, היא תבוא בהמשך. והוא זוכה להיות מאותם הלוחמים המנהיגים את חייהם על פי התורה- על פי טבע נפשם האמיתי ולכן הוא גם יזכה לשמחה אמיתית בהמשך הדרך (ואם זה היה הזיווג שלו, בוודאי הקב"ה יפגיש אותם לכשיגיע הזמן ואז הם יבנו קשר טהור וזך ותהיה להם שמחה אמיתית). ולעומתם, אלו הבוחרים להמשיך בקשר כזה, בוודאי שבאותו רגע הם ירגישו טוב ושמחה, אך זה לא טוב אמיתי וזו שמחה חיצונית, וכל בוקר, כאשר יקומו משנתם, הם ירגישו את נשמתם בוכה על שאינם הולכים על פי טיבעה וזה מביא עצב וצער שלא מרפה, ניתן לעשות דברים חיצוניים שיגרמו לנו להרגיש טוב, אך הצער הפנימי תמיד יהיה שם, לצערינו.
אז, כמו שכבר אמרנו, הבחירה החופשית קיימת בידי כל אדם, התורה הקדושה אומרת "החיים והמות נתתי לפניך ובחרת בחיים" יש לנו בחירה, אך ה´ מבקש מאיתנו לבחור בחיים, ללכת על פי התורה, כי הוא רוצה בטובתינו וכשאנו מצטערים גם השכינה הקדושה מצטערת איתנו, לכן הקב"ה מבקש מאיתנו ללכת בדרך שתעשה לנו טוב. וגם אם דרך התורה נראית קשה- זה כי היא באמת קשה ובאמת בהתחלה- כאשר הרגש שלנו לא מחובר לטבע האלוקי שלנו- זה גם באמת נראה עצוב, קשה ומצער, אך לטווח הרחוק יותר זוהי הדרך שתעשה לנו באמת טוב אמיתי ושמחה אמיתית.
יקירתי כרגע את בת 15, בע"ה אני מאחלת לך לחיות 120 שנים שמחות ובריאות, אני מתפללת למענך שה´ יתן לך, לכם, לבחור בדרך הנכונה על מנת שאת שאר 105 השנים שנשארו לך כאן בע"ה תחיי בשמחה ולא מתוך צער נשמתי ח"ו.
חזקי ואמצי, ואם תרצי, תמיד אשמח לשמוע ולנסות לעזור עד כמה שניתן.
שלי.
sheunt@gmail.com