איך לשפר את היחסים עם אחותי

שלום!
קודם כל, כל הכבוד על הרצון להתקדם ולהשתפר! המון פעמים אנחנו רוצים להשתפר ולהתקדם ולשנות יחסים שלנו עם אנשים ובד"כ מתחילים מהאנשים הפחות קרובים אלינו,חברים, מורים וכו´. עם אנשים רחוקים יחסית באמת הרבה יותר קל לשפר קשרים,זה אדם שאתה לא רואה כל יום ומתמודד עם כל הקשר גם בבית והוא גם לא יהיה איתך לכל החיים.
לשפר קשר עם מישהו מהמשפחה זה דבר יומיומי והרבה יותר קשה אבל גם הרבה יותר עמוק, בסיסי, אמיתי ונכון. אז ממש כל הכבוד על הרצון!!! בעז"ה כשתראי תוצאות בשטח אלו יהיו שינויים שישפיעו לך על כל החיים ובכל הקשרים שעוד תחווי.
ממה שהבנתי מדברייך האחות היחידה שאת לא מסתדרת איתה היא אחותך הצמודה לך בגיל, זה לא סתם. הבנת נכון שזה באמת הרבה בגלל קירבת השנים וזה ששתיכן בנות. אני לא יודעת אם זה מעודד או לא, אבל את גם ממש לא היחידה שמרגישה את זה... זו בעיה ממש נפוצה אצל אחיות.
לשתי אחיות שצמודות בגיל יש כוח חזק מאד ביחד, זה כוח שיכול להוביל לקנאה, ולחוסר קשר אבל הוא גם יכול להוביל לקשר אמיתי ועמוק שנשאר לכל החיים! זה משהו ששווה להשקיע בו!
לא כתבת שום דבר על מה היה הקשר שלכן כשהייתן יותר קטנות ומתי את מרגישה שהתחילו ההרגשות שכתבת, והגיוני שהתחושות הללו התחילו עוד הרבה לפני גיל 20.
בדרך כלל בין שתי אחיות שהן אחת אחרי השנייה ועוד בהפרש גילאים כ"כ קטן יש הרבה מריבות בגיל צעיר. זה הרבה פעמים נובע מקנאה- מי יותר יפה, חכמה, מוצלחת, חברותית... יכולות להיות הרבה סיבות, אבל העניין הוא שזה הרבה פעמים נשאר גם לשנים הבאות. אני לא בטוחה שהייתי מגדירה את זה כקנאה של אחת מכן בשנייה או של שתיכן אחת בשנייה, אבל התחושות ההלו של האי-נוחות להיות אחת בחברת השנייה שנבעו בגיל צעיר מקנאה, נשארות לתחושת אי נוחות כללית אחת מהשנייה ומההימצאות של שתיכן ביחד. ולכן זה ממש הגיוני שהיא האחות היחידה שאת לא בקשר איתה... כמובן יכולות להיות לכך סיבות נוספות אך בדרך כלל זו מצויה.
ועכשיו לתכל´ס... קודם כל, חשוב שתדעי שזו עבודה... זה לא בא ביום וגם לא ביומיים... אבל אני מאמינה שעם הרצון שלך את תוכלי לעשות הרבה!
דבר ראשון שצריך לשנות זה את המחשבה. שאלת איך תוכלי להתייחס אליה יותר יפה והתשובה הראשונה היא שקודם כל תחשבי עליה דברים טובים! תנסי לדון לכף זכות, להסתכל על דברים שהיא עושה ועד היום עיצבנו אותך בצורה אחרת. תנסי להבין את המקום שלה, מה היא מרגישה, איך היא רואה אותך, את הקשר שלכן. כל "תקל" שרק מתחיל תנסי רגע לעצור את מה שאת מרגישה, "לצאת" מעצמך ומהרגשות שלך ולחשוב (רק לחשוב, עוד לא לעשות בפועל כלום!) מה היא מרגישה, איך היא רואה את הסיטואציה שמתרחשת עכשיו. כשתתחילי להבין גם את המקום שהיא נמצאת בו, תוכלי יותר לקבל אותה כמו שהיא ואולי לסלוח על דברים שאת תמיד כועסת עליהם. זה שלב שאת חייבת לעבור עוד לפני המעשים בפועל ממש, כי המחשבה שלנו היא זו שמובילה אותנו במעשים וכשהמחשבה חיובית וטובה, גם המעשים נהיים יותר טובים.
דבר שני, אמרת שהיא מתחילה עכשיו שרות לאומי. זו הזדמנות מצוינת לשנות דברים! היא כבר לא נמצאת בבית כל היום ואפשר להתחיל לשנות דברים מרחוק, שזה הרבה יותר פשוט בתור התחלה.
תחשבי שמבחינתה, את הבוגרת, את המבינה ואת היודעת. את עברת כבר שנת שרות או שתיים ויש לך הרבה ניסיון שאת יכולה לחלוק איתה. זו התחלה נפלאה לקשר! היא בטוח רוצה לשמוע ממך, היא גם בטוח מפחדת וחוששת ממה יהיה, ואת מבחינתה מישהו שיכול לעזור לה! (מאד יכול להיות שהיא בכלל לא משדרת את זה, היא כבר לא מצפה כי זה אף פעם לא קרה אבל זה לא אומר שהיא לא מרגישה את זה!)
את יכולה להתחיל בלשלוח לה sms של "מה קורה? איך הולך?" לא משהו יותר מדי אישי ורגשי. כתבת שאת מתפדחת וזה באמת הגיוני, כי את הגדולה, ולעשות צעד קדימה בקשר זה מפדח... ובאמת בשביל להתחיל צריך רגע של אומץ אבל ברגע שאת מתחילה הכול נהיה כבר פחות מאיים... אולי בהתחלה תרגישי שזה קצת מלאכותי אך עם הזמן זה יעשה אמיתי ממש.
בשלבים יותר מתקדמים תנסי ליזום שיחה בטלפון, אפילו של כמה דקות כדי לתת לה הרגשה שהיא חשובה לך. אולי תארגני נסיעה של כל המשפחה לבקר אותה במקום השרות או שתכינו איזה חבילה של ממתקים ומכתבים לשלוח לה. כשזה בא מכל המשפחה ולא רק ממך, זה פחות ישיר ולכן גם פחות מפדח. וזה יעשה לה מאד טוב בלב לדעת שאת זאת שארגנה את זה והיא חשובה לך...
אני חושבת שזה הרבה בתור התחלה, וחשוב שתתקדמי לאט לאט ועם הרבה אינטואיציה להרגיש איך היא לוקחת את זה, אם היא נפתחת ונותנת לך לתת או שהיא מתייחסת לזה בציניות ולא מבינה מה עובר עלייך. בהתחלה זה יכול להיות מאד קשה, אבל אל תתייאשי!
יש תורה של ר´ נחמן מברסלב שבה הוא כותב דברים שממש קשורים מה שכתבת:" כשאדם נכנס בעבודת ה´ אזי הדרך שמראין לו התרחקות, ונדמה לו שמרחיקין אותו מלמעלה, ואין מניחים אותו כלל לכנס לעבודת ה´, ובאמת כל ההתרחקות הוא רק כולו התקרבות, וצריך התחזקות גדול מאד מאד לבלי ליפול בדעתו, חס ושלום, כשרואה שעוברים כמה ימים ושנים, שהוא מתייגע ביגיעות גדולות בשביל עבודות ה´, ועדיין הוא רחוק מאד, ולא התחיל כלל לכנוס לשערי הקדושה...ונדמה לו כאילו אין השם יתברך מסתכל עליו כלל, ואין רוצה כלל בעבודתו... הן על כל אלה צריך התחזקות גדול, לחזק עצמו מאד מאד, ולבלי להסתכל על כל זה כלל. כי באמת כל ההתרחקות הוא רק כולו התקרבות..." (ליקוטי מוהר"ן תנינא, תורה מ"ח)
רבי נחמן מגלה לנו מה קורה בזמן שאדם מחליט לעבוד על עצמו באיזשהו תחום ולוקח על עצמו משהו להשתפר בו, וזה לא ממש מעודד... "מראין לו התרחקות"!!! וזה קורה תמיד, זו הדרך של עבודת ה´!
האדם מתחיל לשנות ואז פתאום באים עליו כל הדברים שהכי מפריעים לו לעבוד על אותו דבר, במקרה שלך זה יכול להיות יחס מזלזל מצד אחותך, או שבדיוק היא תפריע לך כ"כ והאדם לו מבין מה קורה, כי הרי הוא עשה צעד בשביל להתקדם, אז איך זה יכול להיות שדווקא עכשיו באים כל הדברים שהכי מפריעים?! הרי אם אנחנו פותחים פתח כחודו של מחט, הקב"ה פותח לנו פתח כפתחו של אולם, אז למה אנחנו מרגישים בדיוק הפוך?! אולי הקב"ה לא רוצה שנעשה את זה? ורבי נחמן בא ומלמד אותנו במילים "ונדמה לו" דבר מדהים. כל התחושות הללו שאולי ה´ לא מרוצה מעבודתנו כי רואים שפתאום הכול לא הולך, ודווקא כשכ"כ רציתי להצליח הכול מתפקשש, הן תחושות של הדמיון,הן לא באמת!
התפקיד שלנו הוא להמשיך ולהתקדם, גם אם נראה שיותר קשה,וזה הרבה יותר מסובך ממה שחשבנו בהתחלה. לא להתייאש, "לחזק עצמו מאד מאד ולבלי להסתכל על כל זה כלל".
ולמה? "כי באמת כל ההתרחקות הוא רק כולו התקרבות"! אולי זה בהתחלה לא נראה ככה, אבל כל הקשיים הללו מובילים אותו להתקרבות.התקרבות לקב"ה, ולמטרה שאליה אנחנו שואפים להתקדם.
דבר אחרון והכי חשוב, זה להתפלל! כל הזמן! לבקש מהקב"ה שיעזור לך להסתכל חיובי, שיעזור לך להתאפק מלהתעצבן, שיעזור לך ליצור קשר יותר טוב ממה שהוא עכשיו... על הכול, על כל מה קשה לך,שאת לא מצליחה ונדמה לך שאת בחיים לא תצליחי. וכמובן- להודות על ההצלחות...
שיהיה לך המון ב"הצלחה...
שה´ יעזור לך להתקדם בקשר עם אחותך ובכלל בכל התחומים ושתעשי את זה רק בשמחה ובטוב!
נעה.