איך לדבר עם ה' לא מתוך הסידור?!

בס"ד

שלום וברכה!
איזה יופי זה, לשמוע מאנשים את התחושות הטבעיות האלו, הגדולות האלו, של המתח בין הרצון להיות קרובים לה´ יתברך, לדבר איתו מהלב, לבין הבושה, החשש מהפער, שהלא מי אני שאדבר עם מלכו של עולם?

אין זו, ח"ו, שמחה לאיד, לעג. להיפך. זה משמח לשמוע על בריאות נפשית, על הבנה, על עומק.

אין מה לומר, התחושה הזאת פשוט אמיתית. אין מה לתת עצות - זה פשוט מעולה.
נכון אמנם, שיש גם עניין גדול להתגבר על הבושה הזאת, ולדבר ולבקש ולהתפלל אל ה´. אבל זוהי מורכבות, לא בעיה. כלומר, המצב שלך הוא מצב מעולה, וצריך לראות איך מוסיפים עליו רובד נוסף, שביחד עם הבושה מצליחים לעזור את העוז ולשפוך את הלב לפני הקב"ה. ואם לא מצליחים, והבושה גוברת, אין זה כל כך נורא.

ולגבי עצות מעשיות, אני יכול רק לנסות לזרוק רעיון שיכול אולי לעזור. אפשר פשוט לנסות בכל מיני הזדמנויות קטנות בחיים לשתף את הקב"ה, בלי טקס מיוחד מאחורי זה. למשל, אם יש לך מבחן, אז לבקש לפני מה´ להצליח, או להודות לו אחרי. ואם לא יוצא, לא נורא, אפשר לנסות בהזדמנות אחרת. אולי פעם לפני השינה להגיד תודה על היום שעבר, אולי לבקש בהדלקת נרות שבת שה´ יעזור לך להתרומם בשבת הזאת. אולי סתם, לנסות להפוך את התפילה הרישמית, הכתובה, ליותר אישית, מהלב. אם פעם תצליחי, הפעם הבאה תהיה קלה יותר, וזו שאחריה כבר תהיה כמעט טבעית. אולי בדרך הזאת, אולי בדרכים אחרות, תצליחי ליצור עם הקב"ה קשר אישי יותר, מילולי.
ואולי זה עניין של תקופות, ופעם בעתיד זה ישתנה לבד. ואולי פעם בגלל איזה מקרה שיקרה את תפתחי.

וגם אז, אל תשכחי, שפעם הייתה בושה, והבושה הזאת אמיתית, ואסור לשכוח אותה - ולא לאבד אותה.

שיהיה בהצלחה רבה,
משה.

mosheaaaa@gmail.com