שאלה
באגרת תקנ"ה של הרב קוק
(אגרות הראי"ה ב' עמוד קפ"ז)
נכתב:
"אמנם לפעמים מתגבר חושך כזה שמפסיק את הופעת הסגולה ג"כ".
אשמח לקבל הסבר על משפט זה, שנראה כי סותר כל מה שלמדתי.
תודה!
תשובה
שלום,
אכתוב לך מה שקיבלתי מרבותי בנושא.
הרב זצ"ל מחדש, או מרענן את הרעיון שכבר כתוב בראשונים, שבתוך ישראל ישנה סגולה אלוקית וכדברי הרב "פנימי מונח בטבע הפש ברצון ה´. " סגולה זו איננה תולדה של מעשים, שהרי אברהם אבינו העיד עליו הכתוב, אתה הוא ה´ האלוקים אשר בחרת באברם, ורק אח"כ ומצאת את לבבו נאמן לפניך. כלומר הבחירה האלוקית בישראל, היא בחירה אלוקית שלמעלה ממעשה גודל כמה שיהיה, כי זהו מעשה אנושי. הסגולה היא סגולה ישראלית. וכדי להוציא את הסגולה לפועל עלינו לעשות מעשים ישראליים, ואין לך מעשה ישראלי יותר מהתורה והמצוות. אמנם ישנם יהודים שלצערנו אינם שומרים תורה ומצוות. וכלפי השטח החיצוני קשה לראות במה בדיוק מתבטאת יהדותם. נשאלה שאלה לפני שנים, איך דווקא אותם יהודים שאינם קשורים לתורה ומצוות, דווקא הם חשבו על רעיון כל כך גדול שבוודאי ה´ שמח בו, כגאולת ישראל? בדברי הרב טמונה התשובה, שיש תקופות שהסגולה מאירה. אותה סגולה כללית שנמצאת בכל אחד ואחד מישראל, היא זו שאפילו שהיא מכוסית, פעמים יש והיא מופיעה ומתעוררת. הקשר לארץ ישראל לעם ישראל, בוודאי נובע מאותה הסגולה, מאותו כח אלוקי. אבל אלו תקופות מסויימות שבהן העולם נצרך לכוחות ´סגוליים´, פנימיים. אבל רוב הזמן אנו עובדים, עפ"י בחירה. בחירה בטוב או ברע. וככל ומחביא את אותו כח אלוקי שבקירבו. לפעמים הוא מגיע למצב כזה שהוא לא רק מתנתק ממצוות, אלא גם מהקשר לעם ישראל ולארץ ישראל. אותו קשר פנימי, מתכסה כ"כ. זה קורה משום שהעבירות הם ההיפך מהזהות האמיתית שלו. הסגולה הטמונה בקירבו היא האני הפנימי שלו, הזהות הישראלית, הקשר לעם והקשר לארץ.
ברגע שאדם מתרחק כל כך הוא יכול להגיע למצב כזה שהוא כביכול שונא את עצמו. כמו שלהבדיל אדם יכול להתאבד, כך אדם יכול כ"כ ´להשתגע´ עד שהוא מאבד את עצמיותו האמיתית. עד שהוא שוקע במקום שממנו כמעט ואין חזרה.
שנזכה לתשובה שלמה של כל ישראל,
אריאל