איך יוצרים ''שילוב ראוי'' בין בנים לבנות בשבט?

מדריכות יקרות – שלום.


הנושא שמטריד אתכן חשוב ומשמעותי, על אף שלעתים הוא לא זוכה להתייחסות מקצועית ועניינית בסניפים. העניין הרב של כולם – מדריכים וחניכים – בנושא ה"בנים-בנות" מהווה מכשול כאשר אין מספיק תשובות טובות או אסטרטגיות התמודדות מועילות מולו, אבל יכול גם להפוך לנכס חשוב ולהזדמנות חינוכית משמעותית כאשר יש בידינו אסטרטגיות כאלה. וכאן מגיעה השאלה הטובה והמפורטת שלכן. כבר בשאלה עצמה, עוד לפני התשובה שתובא כאן, יש כמה יסודות חשובים וחיוביים שכדאי לכולנו לשים אליהם לב:

[1. האזנה לקולות העולים מקרב החניכות], והבנה אמיתית של הצרכים שלהן (גם אם אנחנו לא לגמרי "מסכימים" שזו הדרך). כדאי מאוד לשמור על יכולת ההאזנה הזאת ולחזק כל הזמן את ההיכרות ואת הפתיחות ביחסים עם החניכים.

[2. יוזמה ויצירתיות מצידכן, המדריכות]. מאוד קל לפעמים לנסות לתת לבעיות "להסתדר מעצמן". לבוא בגישה של: אנחנו נחנך, נדבר המון על קדושה וערכים, ואז ממילא הם יבינו מה צריך לעשות. גישה כזאת עלולה לנתק את המדריך מההתרחשויות הממשיות ב"שטח" ולהפוך אותו למעין מרצה אורח. במקביל, כיוון שהוא לא יוזם, לא מנהיג ולא מספק מענה לבעיות שעולות, על כורחו הוא עלול להיגרר אחרי החניכים וההסתבכויות שלהם (שהולכות ומסתבכות בהיעדר טיפול מהותי). האומץ והנכונות מצד המדריך לבוא בגישה של: "אוקיי, המצב לא הכי טוב אבל זה המצב. ועכשיו אני אחפש את הפתרונות המתאימים, ולא את הפתרונות האידיאליים, מתוך הבנה למקום שבו החניכים שלי נמצאים". הוא מתגבר על הנטייה לאידיאלים מושלמים ומתמודד עם המציאות המורכבת בשטח. לא מתוך זלזול באידיאלים או ויתור עליהם, אלא מתוך ניסיון אמיתי ליישם אותם באופן מעשי, שבהכרח יהיה חלקי ולא מושלם. כשמדריכים מסוגלים ליזום מהלכים כאלה עוד לפני שהמצב מחמיר, הם לוקחים אחריות וגם לחניכים שלהם קל מאוד לראות שלמדריך שלהם אכפת, שהוא מעורב, שהוא עסוק בהם ולא באידיאלים נעלים ושמימיים כשלעצמם.

אז כבר הצלחנו ללמוד ולהמחיש באמצעות השאלה כמה נקודות חשובות שיכולות לסייע גם למדריכים אחרים. תודה לכן על השיעור! ועכשיו אפשר להמשיך הלאה. איך אנחנו יכולים לפרק את הפצצה הזאת שנקראת "בנים בנות" בסניף, ולהפוך אותה למנוף להתפתחות? הנה כמה רעיונות ונקודות למחשבה.


[1. ספציפיקציה (פירוט) ]
ככל שבעיה היא רחבה וגדולה יותר, היא עלולה להפוך לעמומה וכללית יותר, מה שמקשה על ההתמודדות עמה. נוצרות הרבה סטיגמות, הנחות יסוד מוטעות, וסיסמאות, שרק מרחיקות אותנו מהתייחסות מהותית לבעיה. לכן אפשר להתחיל בניסיון לפזר את ענני העשן כדי לגעת בעניין עצמו. אחת הדרכים לעשות את זה היא ספציפיקציה, כלומר פירוק של דבר אחד לחלקים קטנים ומוגדרים היטב. אז אנחנו לוקחים את הבעיה המכונה "בנים-בנות" ומציינים עניינים ספציפיים שכלולים בה. למשל: כבוד הדדי, צניעות (במובן הרחב של המילה, שבעצמה זקוקה אולי לספציפיקציה משלה...), התפתחות אישית, ועוד. ואז בודקים מהם היתרונות, מהם החסרונות, איך אפשר להתגבר על החסרונות כדי להעצים את היתרונות. במסגרת התהליך הזה אנחנו בעצם נמנעים מהדיון השחוק על "להתערבב או לא" ושואלים מהי משמעות הערבוב, האם יש מודל אחד של ערבוב או כמה מודלים, ואיך אנחנו בוחרים במודל המועדף עלינו. [כלומר: עוברים משאלה אחת כללית להרבה שאלות ספציפיות.] כך נוצר דיון עשיר, מורכב ומובן יותר, שיכול גם לייצר תובנות ברורות ומועילות יותר.


[2. שיח פתוח – אבל ראוי – במגוון ערוצים]
כפי שהסברנו כרגע, עמימות היא גורם שלפעמים קשה יותר להתמודד איתו מאשר עם הבעיה עצמה. "קשר שתיקה" סביב בעיות שנחשבות רגישות עשוי לחולל לא פחות נזקים, מבוכה ובלבול מאשר העניין המביך שממנו הכל התחיל. ולכן לנו המדריכים יש תפקיד חשוב בשמירה על האפשרות לדבר, לשתף, לא לשמור דברים בבטן ובחושך. כדאי לזכור ולהסביר (בדרכים שמתאימות לכן ולחניכות) שעצם המוטיבציה להיות בקשר עם בני המין השני בגיל ההתבגרות (ובוודאי בכיתה ט´) היא מאוד טבעית ומאוד הגיונית. זה אמנם עדיין לא אומר שכדאי ורצוי לאפשר לעצמנו לממש את המוטיבציה הזאת בכל דרך שהיא, אבל עצם המוטיבציה עצמה, הרצון עצמו שמתעורר ומשמיע את קולו – הוא בריא לחלוטין, טבעי ורצוי, ואין בו עצמו שום סיבה לבושה.
ולכן כדאי לכן כמדריכות לשדר בכל מיני דרכים שאתן מתעניינות במה שהחניכות שלכן עוברות בהקשר הזה, שאתן פתוחות לשמוע סיפורים, לבטים, מחשבות ותחושות שלהן בנושא הזה, ושזה לא מפחיד, מרתיע או מזעזע אתכן. כמובן, כדאי לשמור עד כמה שניתן על שפה נקייה, נימוס מינימלי ועדינות ראויה, במיוחד כשמדברים על נושא רגיש כזה. אבל זה בהחלט דבר שניתן לעשות די בקלות, וזו תרבות דיון ושיחה שאתן כמדריכות בהחלט יכולות להנהיג בקבוצה (בעניין הזה כמו גם בעניינים אחרים). כמו כן, כשדיון בנושא מתקיים ביניכן לבין כמה חניכות או הקבוצה כולה, כדאי להדגיש את חשיבות ההימנעות מרכילות, מצב שבו חניכה אחת מספרת סודות של חניכה אחרת, וכדומה. כדאי גם לעודד את החניכות לגעת בנושא הזה בצורות שונות: בשיחות אישיות איתכן המדריכות (לאו דווקא ב"שיחה אישית רשמית" אלא גם סתם ככה כשאתן מחכות לאוטובוס או מדברות בטלפון), בשיחות צדדיות בין כמה חניכות לביניכן, בפעולות שאתן מכינות לבד או בשיתוף החניכות, ואולי גם בפעילויות ודיונים שהחניכות יכולות להכין ולהעביר בעצמן, בהנחייתכן.


[3. כלים מעשיים לקשר "טוב"]
יש פעילויות שמבחינתכן ומבחינת החניכות שלכן מתאימות יותר לקבוצה נפרדת , ויש אחרות שיכולות להתאים יותר לפעילות מעורבת. אתן, יחד עם החניכות, יכולות לקבל את ההחלטות ולתכנן יחד מה כדאי לעשות עם הבנים ומה להשאיר בקבוצת הבנות. בכל מקרה, בהחלט יש מקום לדון לא רק "מה" עושים, אלא גם – ואולי בעיקר – "איך" עושים. כפי שציינתן, קשר עם בני המין השני יכול להתקיים בהרבה צורות, שחלקן מועילות יותר וחלקן פחות. אתן יכולות לדבר עם החניכות על ההבדלים בין אותם מודלים של תקשורת בין אישית ושל התנהלות חברתית בין המינים ולאפשר להן גם להבין בעצמן את הבחירות שלהן במודל כזה או אחר. בהקשר הזה אפשר לדבר למשל על "כובד ראש" לעומת "קלות ראש". המונח כובד ראש מייצג התנהלות ש"מחזיקה ראש", שמודעת להסתבכות והידרדרות שיכולה להתרחש בתקשורת. זה לא אומר שנגזרת ממנה התנהגות "חנונית" ללא חיוכים או חביבות. זה כן אומר שיש ערנות ותשומת לב מוגברים לדברים שנאמרים ולסגנון שלהם. תחושה של חשיבות ושל כבוד בראש ובראשונה לעצמנו, וגם לבני השיח שלנו. גם נימוס בסיסי (תודה, בבקשה, סליחה) יכול לסייע למנוע טשטוש של גבולות ולפתח יחס נאות בין הצדדים. אם זה מתאים, אתן יכולות אפילו לנסות ליזום "משחקי תפקידים" (בקבוצת הבנות) שיהוו מעין סימולציה של תרחישים שונים שיכולים להתקיים במפגש בין הבנים לבנות. מה קורה כשבן לוקח את השיחה למקום שבו לבת לא נוח? מה עושים כשהבת עצמה מרגישה שהיא כבר לא ממש מחזיקה ראש ולא יודעת איך לעצור את זה בלי להביך את עצמה או את הצד השני, או בלי לצאת "חננה"? אלו שאלות אמיתיות וחשובות, שבזמן אמת לפעמים קשה למצוא להן תשובה טובה. הכנה מראש שכוללת התנסות "מעשית" יכולה לסייע בתרגול כלים ליציאה מהמבוכה. למשל, משפטים קצרים וטובים שיכולים לנווט שיחה לכיוון אחר, כמו "לא ממש נוח לי לדבר על זה כרגע. מה דעתך על (נושא אחר)?". או למשל להחליט על פסק זמן כשיש תחושה שהראש קצת "מסתובב": "אני יוצאת החוצה לדקה וכבר חוזרת". ועוד כלים ורעיונות שיכולים להצטבר למאגר שגם אתן המדריכות וגם החניכות עצמן תורמות לו, מרחיבות אותו, ומתרגלות בהשראתו חשיבה יצירתית במצבים מורכבים.


גם בתכנון של פעילויות עתידיות, וגם בשיחות על דברים שכבר קרו, כדאי לשים לב שבמקרים רבים הסוגיה שמסתתרת מאחורי עניין ה"בנים-בנות" היא יחס מכבד כלפי האחר, התחשבות, ושמירה על גבולות מוסכמים. חוסר הניסיון והסקרנות, יחד עם לחץ חברתי ורצון של כל אחד (ואחת) "להוכיח את עצמם" ולהפגין תעוזה ואומץ במצב חדש, מביך ועמום, יכולים להפוך את הקשר בין הבנים לבנות למעין תחרות סמויה או גלויה על פופולאריות, תעוזה ופריצת גבולות מרגשת. במקרים רבים המרוץ המוזר הזה כולל דריסה של "האחר", שהופך מחבר בקהילה הסניפית לאובייקט שמאפשר לנו להיראות טוב ("אני מסתובב עם יפהפיית השבט, סימן שאני מוצלח ומוביל חברתי"). לא תמיד המחשבה הזאת קיימת באופן מודע בראשם של החניכים, ועדיין התוצאה הסופית יכולה להיות לא נעימה בכלל. ולכן כדאי לחדד את המבוכה או המורכבות בקשרים הללו באמצעות מונחים מוכרים: התחשבות, כבוד, הדדיות, נעימות, ועוד. כדאי להבין יחד עם החניכות, שהן מוצלחות וטובות בלי שום קשר למה שהבנים בשבט שלהם חושבים עליהן או באופן שבו הם מתייחסים אליהן. ומכאן גם המקום החשוב של המשך הפעילות בקבוצת הבנות, במהלכה ממשיך הבירור העצמי שלהן במגוון רחב של נושאים חשובים ושל ההתפתחות האישית שלהן.


[לסיכום:] קשה לסכם את הנושא החשוב שהעליתן בתשובה אחת. בכל זאת ניסיתי לפרוש כאן כמה נקודות רלוונטיות למחשבה ולפיתוח שלכן. חיזקתי את האופן שבו אתן קשובות לצרכים של החניכות, ואת הנכונות והרצון שלכם ליזום מהלכים לטובתן ולא להיות מובלות על ידי האירועים. דיברנו על הספציפיקציה ככלי שיכול לסייע להגדרה מחדש של בעיות מורכבות, על החשיבות של שמירה על שיח פתוח ומשתף, ועל הפיכת הקבוצה למרחב סדנאי שבו אפשר לדון בצורות שונות של תקשורת והתנהגות ולייצר כלים מעשיים להתמודדות עם מצבים רגישים. בנוסף לכך, אפשר ובהחלט כדאי, מלבד ה"טיפול" בנושא ה"בנים-בנות" עצמו, להפוך אותו למנוף יצירתי רחב יותר. אפשר בהחלט לקשור נושאים אחרים שנראים לכם חשובים ורלוונטיים לעולמן של החניכות לנושא הנוכחי שמעסיק אותן כרגע, ולשאוב ממנו תובנות וכלים להתפתחות ולצמיחה.

המשיכו בעבודה הטובה, ואתן מוזמנות להמשיך לפנות אלינו ולשתף אותנו גם בהמשך.

בהצלחה!

אוהד

nuvy23@gmail.com


לקריאה נוספת: "בנים ובנות מתחילים להתערבב בשבט. מה עושים?"
https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=231409