איזון בין לימודים להדרכה

מדריכה יקרה – שלום.

נושא הלימודים בפרט – והפרופורציות בין הדרכה לדברים אחרים בכלל – הוא חשוב ורלוונטי עבור כל מדריך למעשה, ואיכשהו נדמה שהוא קצת הולך לאיבוד בין שלל השאלות האחרות בנושא הדרכה (החשובות ללא ספק כשלעצמן) שמגיעות אלינו לחברים מקשיבים. אז זו הזדמנות טובה בהחלט עבורנו לנסות ולברר את העניין. בכל מקרה, המודעות שלך למתח בין ההדרכה ללימודים והרצון שלך לפעול ולהצליח כמה שאפשר, בהחלט יוצרים נקודת פתיחה טובה ומעודדת.

[איזון ופרופורציות בין מחוייבויות]
כבני נוער, יש לנו יותר ויותר מחויבויות שמצטברות על גבנו. ברובן יש מרכיב של בחירה ובחלקן בכלל לא. גם ההחלטה להצטיין בלימודים (החלטה שבהחלט חשוב לעודד, אגב) היא בעצם החלטה שלנו ולא גזירת גורל של ההורים. ובתוך שלל המשימות והמחויבויות, גם ההדרכה היא מחויבות משמעותית שדורשת אחריות, מחשבה וזמן.

אבל זמן והשקעה הם מושגים קצת חמקמקים. אנחנו יכולים ליהנות באופן מוחלט מלילה לבן בן 8 שעות בהכנות ליום סניף, אבל לסבול נוראות במהלך שעה אחת בהכנת שיעורי בית במתמטיקה (דוגמא מקרית לחלוטין שעלתה בראשי...). התכונה המוזרה הזאת של הזמן להתארך ולהתקצר, והנכונות שלנו להקדיש מאמצים שונים למשימות שונות, כל התופעות הללו מעלות את הצורך בפרופורציות מתאימות למחויבויות השונות שלקחנו על עצמנו.

אחד הדברים היפים בהדרכה, ובאותו הזמן אחד הדברים המסובכים בה, הוא הערבוב שמתקיים לעתים בין ההיבט המקצועי של ההדרכה לבין היבטים חברתיים שלה, היבטים שיש בהם מימד מובהק של כיף. אז זה לא שיש לנו משהו נגד כיף חלילה, אבל כשיש ערבוב גדול מדי בין המשימות המקצועיות בהדרכה, אלו שנדרשת להן חשיבה רצינית, תכנון ותשומת לב, לבין הצדדים הכיפיים הנוספים שנלווים להדרכה (כגון שיחות וקשר עם הצוות, מעורבות בפרויקטים ופעילויות שונות בסניף, טיולים, וכו´) – אנחנו עלולים להתבלבל ולאבד פרופורציות, ואז להרגיש שההדרכה "בולעת" לנו המון זמן.

דרך אחת לא רעה לשים את המשימות בפרופורציות היא להימנע מהשוואה בין שתי משימות ודווקא לבחון כל משימה בנפרד. אם בדוגמא שלך יש לנו לימודים והדרכה, לצורך העניין, ניקח את נושא הלימודים ונבחן אותו כשלעצמו, בלי קשר לשום דבר אחר. ואז נוכל לשאול למשל: האם העומס שלקחת על עצמך סביר? האם את באמת מעריכה שאת יכולה להתמודד איתו? אילו דברים יסייעו לך בהתמודדות הזו? האם יש מטרה מסוימת שאליה את חותרת ושלשמה את נבחנת בהרבה יחידות? כמה זמן הלימודים משאירים לך לדברים אחרים? אלו רק שאלות לדוגמא שיכולות לסייע ב"סגירת" ההחלטה ללכת עם תכנית הלימודים שבחרת מתוך בחירה מלאה ומודעת ולא מתוך מניעים פחות חזקים. אז אחרי שבדקנו את עניין הלימודים, נוכל לעשות דבר דומה גם ביחס להדרכה. ובתחום הזה נוכל לשאול, למשל: האם ארגנת לעצמך הגדרת מטרות מסוימת? האם יש לך יעדים שאליהם את מעוניינת להגיע עם החניכות שלך? האם יש לך איזו תכנית להגיע לשם? האם היעדים הללו סבירים או שהם בגדר "חלום"? כמה זמן בממוצע את מקדישה להדרכה, וכמה ממנו באמת מופנה לאפיקים מועילים ומשמעותיים לדעתך? שוב, אלו הן רק שאלות להמחשה של תהליך בירור אישי שבמהלכו אנחנו יכולים להפוך למודעים יותר להחלטות שלנו וכך לקבל החלטות טובות יותר, כאלו שיהיה לנו גם סיכוי גבוה יותר להביא לידי מימוש.

[הגדרת מטרות ככלי מרכזי בהדרכה]
ספציפית בנושא ההדרכה יש כמה מכשולים נפוצים שמדריכים רבים נתקלים בהם, ואחד המשמעותיים שבהם הוא הגדרת המטרות. זו כותרת שנשמעת מאוד כבדה אבל היעדר הגדרת מטרות יכולה להפוך הרבה מהפוטנציאל של מדריכים למבוזבז, וחבל. הנטייה האינסטינקטיבית של מדריכים רבים (שוב, לא כולם, ואני מתנצל מראש על התיאור הקצת מכליל) היא להכין פעולת היכרות אחת או שתיים ואז להתחיל להכין פעולות ומערכים על נושאים שונים מכל הבא ליד: תפילה, שבת, חגים, מסירות נפש, גבורה, צניעות, תורה, ועוד ועוד. במקרים רבים גם הסניף והתנועה מכתיבים נושאים מדי פעם, למשל במהלך חודש ארגון או סביב חגים מסוימים (בחודש אדר – מערכים בנושא "שמחה", למשל). בפועל, לא תמיד זה ממצה את הפוטנציאל של המדריך ושל הקבוצה. ולכן כדאי, לפני הכל, להשקיע המון בקשר האישי. כבר קצת נמאס לנו לשמוע את זה אבל אין מה לעשות – זה באמת חשוב. בלי קשר אישי משמעותי אי אפשר בעצם להגיע להגדרת מטרות טובה, כיוון שאנחנו בעצם לא ממש מכירים את החניכים שלנו, ואז איך אנחנו יכולים לדעת לאן לכוון אותם, לאן ללכת איתם, כמה רחוק ואיך?

אחרי שמכירים את החניכים מספיק טוב, אפשר להחליט על כמה כיוונים מרכזיים שבהם מתמקדים, וללכת איתם לאט, בהדרגה, בצעדים מאוד קטנים. זה אומנם מאוד מפתה ומגניב לעשות פעולה גרנדיוזית ומלאת אפקטים מדהימים (כולל צ´ופר בתלת מימד שהופך לפנס בחושך ולמחזיק מפתחות עם תפילת הדרך כשיוצאים מהעיר), אבל המסר הסמוי (טוב, ולפעמים גם הגלוי) של פעולה כזאת הוא: אנחנו (אתם) צריכים להשתנות! עכשיו! מהר! 10 שניות והייתם פה צדיקים בשורה! אבל במציאות שינויים אמיתיים לא קורים ככה, גם אם אפילו החניכים עצמם מאוד מתלהבים מכל ההפקה. שינויים משמעותיים נוטים לקרות בהדרגה, דרך דברים קטנים ולא מניצוצות מדהימים של השראה וכריזמה מתפרצת.

מה שטוב בזה הוא שאנחנו כמדריכים – יכולים להירגע. ההשקעה המהותית שלנו בחניכים היא לא ב"הרמת" פעולות מטורפות עם המון הכנה טכנית מראש, אלא במחשבה עליהם, בדאגה למה שקורה איתם, בהתעניינות כנה בהם, ובניסיון כנה לשמוע מה עובר להם בראש ומה מעסיק אותם ביומיום (גם אם זה לא "גבורה" או "תורה שבעל פה לעומת תורה שבכתב". ובדרך כלל זה באמת לא, וזה בסדר גמור). הפעולות, חשובות ומעניינות ככל שתהיינה, הן למעשה סיפור מסגרת לקשר האישי המתפתח שלנו עם החניכים (ובינם לבין עצמם), ועל גבי הקשר הזה – בדיבורים, שיחות אגביות בסניף או בדרך הביתה, במהלך משחקים או במצבים אחרים – נבנית למעשה הפעולה החינוכית המשמעותית שלנו.

[בין הדרכה ל"כיף" בסניף]
אז אם נחזור לרגע לשאלה, נוכל לראות שלמעשה, השעות הממושכות שהרבה מדריכים מבלים בסניף, בלילות ללא שינה ובהכנה של כל מיני מופעים, הפעלות, הצגות וקירות, הן לא "שעות הדרכה" של ממש. בהחלט, יש בהן חוויה ייחודית, הרבה כיף, לפעמים גם הרבה מחשבה טובה וכוונות ראויות, אבל הן לא הליבה של ההדרכה. ולכן לא מוכרחים לבלות אותן בסניף ואפשר בהחלט להשקיע אותן בדברים אחרים (כמו לימודים, במקרה הזה). באופן כללי אפשר לומר שאם יש לך את הזמן להגיע לסניף בשעות הפעילות, להגיע לישיבות צוות ואירועים שהסניף מארגן כחלק מהפעילות, ויש לך את הזמן להכין פעילות סבירה ונחמדה עבור החניכים, כל זה בהחלט מספק ואין צורך לבלות בסניף את כל הזמן הפנוי שלך (במיוחד בחודש ארגון!) רק בגלל שאת מדריכה. אני מרשה לעצמי להסתכן ולומר שברוב המקרים אפשר לסיים את כל ההכנות לחודש ארגון ב 20% מהזמן שמוקדש להן בפועל. אני לא אומר שזה לא בסדר להקדיש לכך יותר זמן (כי זה כיף להגיע לסניף והכל), אבל אני בהחלט לא רואה טעם להגדיר את מריחת הזמן הזו כחובה שאין להימלט ממנה.

אם את מרגישה שגם זה לא בהכרח אפשרי ושעדיין ההדרכה מתנגשת עם הלימודים, אולי באמת כדאי לשקול לחכות בשלב הזה עם ההדרכה, ולזכור שתמיד תהיה לך הזדמנות בעתיד להדריך – גם אם במסגרות אחרות. יש הרבה בני נוער מצוינים ומוכשרים שמחליטים לא להדריך מסיבות שונות, וכדאי לזכור שעם כל המעלות הטבות שבה, יש להדרכה לא מעט חלופות טובות הן כהתנדבות והן כפרוייקט מהנה לשעות הפנאי. זו לא החלטה פשוטה ולכן עד כמה שאפשר, בהחלט מומלץ לשתף בה אנשים שקרובים אלייך שאת סומכת על שיקול דעתם, ובין היתר כדאי לשקול לדבר על זה (גם בהקשר של הציפיות ממך) עם ההורים, המורים בביה"ס (אולי גם היועצת יכולה לתת עצה טובה, זה חלק משמעותי מהתפקיד ומהמומחיות שלה, בדרך כלל), וגם עם הקומונרית והמד"שית שלך שווה להחליף כמה מילים ולברר איך הן רואות את הדילמה מנקודת המבט שלהן ובהיבט של הציפיות שלהן ממך.

ולסיום, עוד מילה על החניכים הקטנים. ההנחה שלך שחניכים קטנים נתרמים ומושפעים פחות מהגדולים בהחלט מוכרת ועולה לא אחת גם בשאלות שמופיעות כאן באתר. את והקוראים האחרים מוזמנים להציץ בקישורים למטה בשאלות כאלה ובתשובות עליהן, שבהן מוסבר בהרחבה למה דווקא העבודה עם חניכים קטנים יכולה לקצור הצלחה מאוד משמעותית.

כמו תמיד אנחנו לא מתיימרים להציג כאן פתרונות קסם מהירים, אלא לחשוב יחד איתכם על כיוונים אפשריים. אז את מוזמנת לחשוב, להתלבט וכמובן לפנות אלינו שוב, להתייעץ, לשתף וגם לעדכן מה החלטת בסופו של דבר.

ולא משנה מה תחליטי – אנחנו מאחלים לך ולכולנו שנה טובה ועשירה בהישגים!

בהצלחה,
אוהד
nuvy23@gmail.com


תשובה למדריכה שמתקשה להתמודד עם חניכות קטנות:
https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=153198

חניכות קטנות – מרגישה כמו מורה
https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=153198

התאמה בין המדריך לחניכים ואיך משפיעים על חניכים קטנים
https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=190735

על השקעה בהדרכה וקביעת מטרות:
https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=181529
וגם כאן:
https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=171374