אידיאל הדתי לאומי

שלום וברכה

אני כמובן יכול לכתוב את עמדתי שלי בלבד, ולא בשם "אנו".

א. העבודה מכל סוגיה אינה בדיעבד, אלא היא חלק מהותי ובסיסי שברא אותו ריבונו של עולם בעולמנו. כאשר הלכנו במדבר הייתה לנו תקופה של אכילת מן, ועם כניסתנו לארץ הקיום בארץ לכתחילה הוא בדרך של עבודה. הדבר הזה הוא גם הגשמת ייעוד האדם כפי שהוא כתוב בפרק א של ספר בראשית ("ומלאו את הארץ וכבשוה"); הוא גם בונה אישיות רוחנית ("גדול הנהנה מיגיע כפיו יותר מירא שמיים"); הוא גם מאפשר את הופעת ריבונו של עולם על עולם החול ומצוותיו, ועוד ועוד. הדבר כמובן אינו שולל את קיומה של קבוצה קטנה, בחינת שבט לוי, שתפקידה אחר. על כל זה כתבתי בספרי "וארשתיך לי לעולם".
ב. לאור זה יש להתייחס לאברך. ברמה העקרונית לא ניתן להתייחס אליו באופן אישי, אלא כשאלה כללית. אם השאלה היא האם נכון לקיים חבורה גדולה של אברכים הנסמכים על הציבור, ואינם חיים חיי תורה ועבודה – התשובה כתובה כבר לאיל. אם השאלה היא האם יש מקום לחבורה מסוימת של לומדים מעולים המתמסרים לתלמוד תורה – בוודאי שיש לכך מקום.
כל טוב