אחרי נפילה אני מרגיש שאני לא ראוי להתפלל

בס"ד

שלום לשואל היקר!

ראשית, תודה על המחמאות, הן מחזקות אותנו, וחוץ מזה, אגלה סוד קטן, גם התשובות עצמן שאנחנו כותבים מחזקות אותנו כי הן מחדדות לנו נקודות שלעיתים אינן מחודדות דיין, וכבר אמרו חז"ל שיותר ממה שהעגל רוצה לינוק הפרה רוצה להניק.

שנית, אני חייב לומר ששימח אותי מאוד לראות את השאלה הזו, משום שיש בה אומץ רב להעלות תחושה שכולנו מרגישים ולאף אחד אין את האומץ לטפל בה באמת ולתת לה מענה. מעבר לכך, כמובן שזה משמח מאוד לראות יהודי שרוצה להיות אמיתי.

ולעצם השאלה אוודא שהבנתי נכון, הצגת כאן שלוש בעיות:
1. לא מגיע לי להתפלל, כלומר, במידה מסוימת הקשר עם ה´ הוא "פרס", שאני לא ראוי לו.
2. צביעות, כלומר, יש כאן דו פרצופיות, בביצוע שתי תנועות מנוגדות.
3. לא נראה הגיוני, או כמו שאומרים: "לא מצטלם טוב"

ננסה בעז"ה לפרק אותן אחת אחת.
1)
כל מי שמורגל במערכת של שכר ועונש יודע שאדם שפועל לפי החוקים מגיעות לו זכויות יתר, ומי שלא פועל לפי החוקים, נמנעות ממנו הזכויות שמגיעות לכולם (כמו הזכות לחופש תנועה= בית כלא וכדו´). אך אנחנו, בניו של מלך מלכי המלכים זכינו שבנוסף למערכת של שכר ועונש שהיא קיימת וחיונית, יש לנו עוד מערכת של חיים. מערכת של קשר.
ומה זה אומר? מצד אחד זה אומר שיש בינינו ברית חזקה ללא שום קשר למעשינו, שה´ יתברך אוהב אותנו למרות שלפעמים אנחנו קצת (ואולי הרבה...) לא בסדר, ובאיזשהי פינה בלב גם אנחנו אוהבים אותו תמיד, גם כאשר משהו בהנהגתו נראה לנו בהסתכלות ראשונית ושטחית, לא בסדר.
ומצד שני, זה אומר שיש לנו גם מחויבות אליו ולו יש מחויבות אלינו, בלי קשר למעשינו או למעשיו.

ובעצם יש לנו את הזכות פשוט לעלות לכמה רגעים מעל כל החשבון של המעשים ולהיות במקום שאומר: "תכל´ס שנינו יודעים שאני אוהב אותך ואתה אוהב אותי, וכל מה שקורה מסביב, יש לו חשיבות אבל היא משנית"

מה שאני מנסה לומר הוא שה´ רוצה שתתחבר אליו ותדבר איתו בלי קשר למעשיך או למצב שאתה נמצא בו.
ואולי אפילו ההפך, ככל שאתה יותר רחוק הוא יותר רוצה שתדבר אליו שתכסוף אליו, שתערוג אל השכינה שלעת עתה במידה מסוימת הסתלקה ממך.

עכשיו, המבט שלנו על התפילה הוא לא כזכות יתר, אלא על הקשר הבסיסי, משהו שאין לך עם המשטרה או עם רשות המסים, משהו שהוא מעבר לחוקים.
[לא רק שאנחנו לא רוצים לוותר על זה, אין לנו שום זכות לוותר על זה!]

2)
בעיית ה"צביעות" היא בעיה קיומית, שבעצם מציפה את השאלה: "מי אני?". האם אני הוא זה שחוטא, או אני הוא מי שעושה תשובה?
אענה לך על זה בסיפור ששמעתי בשם הרב רונן חזיזה שליט"א:
שני ברנשים החליטו להקים קרקס וכדי למשוך אנשים הם הבטיחו שיהיה להם אריה, אך כיון שאריה הוא דבר שקשה וגם יקר להשיג החליט אחד מהם שהוא יתחפש לאריה. ואכן כך עשה, הם הצליחו מאוד עד שבכל הופעה הכרטיסים אזלו. באחת מההופעות ילד אחד שלא נותר לו מקום הסתובב לו סביב אוהל הקרקס וראה את האריה (שהוא בעצם איש מחופש) מתאמן בשאגות, ובקפיצות לתוך טבעת אש וכיו"ב. לפתע שומע הילד צלצול טלפון, האריה עוצר, פותח את אחד הריצ´רצ´ים שב"פרוותו" שולף פלא-פון ומתחיל לנהל שיחה ערה.
כמובן שהילד לא ידע את נפשו מרוב תדהמה וכשניגש למנהל הקרקס ושטח את תלונתו, אמר לו המנהל:
"אינני מבין על מה המהומה, כשראית אותו בראשונה, הוא הרי קפץ כמו אריה, הוא שאג כמו אריה, ועשה את כל הפעולות, כמו אריה אמיתי. אז פעם אחת ראית אותו מדבר בטלפון, וכבר הוא לא אריה?"

כך גם אנחנו לפעמים עושים מעשים של רשעים, אבל מספיק פעם אחת שעשינו מצוה או התפללנו תפילה, או אפילו שאלנו שאלה בחברים מקשיבים כדי למצוא מפלט ממצבנו האיום, וזהו, אנחנו כבר לא אריות....

החטאים הם חיצוניים, הם לא אנחנו באמת. אנחנו הנפגעים הגדולים ביותר מהם, חיזוקים נוספים בנושא ניתן למצוא בספר "משיבת נפש" של אחד מחסידי ר´ נחמן מברסלב.

3)
דמיין לעצמך תוכנית ריאלטי חדשה:
"אבלים".
"תמיד רציתם לדעת מה באמת קורה שם, אך פחדתם להיכנס, חלמתם לראות איך זה נראה מהצד שלהם, אך לא היה מי שיביא את הקולות,
עכשיו תוכלו גם אתם להיכנס לבית של משפחה של "שהיד" שהלך לעולמו ובדרכו לקח איתו יהודים חפים מפשע.
עכשיו גם אתם יכולים לראות את הדמעות, את הכאב, את החיסרון שאי אפשר להשיב ואת האבלים.
ובעיקר, תוכלו לראות איך מי שלבו אטום, אוטם את ביתם של המסכנים."

מבלי להיכנס לסוגיית הריאלטי, ברור שלא היית מפיק תכנית כזו, ולא רק בגלל שהיא יכולה להיראות קצת מגוחכת, אלא בעיקר מפני שהיא גורמת להזדהות עם רוצח. מעבר לכך, אם היית עיתונאי שיש לו קצת ישרות, לא היית רוצה אפילו להביא את התמונות משום שאתה יודע שזה לא מצטלם טוב להראות אמא בוכה על הבן שלה ובאים כוחות הביטחון ואוטמים לה את הבית, זה נתפס כאילו הוא היה באמת "קדוש" ובעיקר מסכן, בעוד שהמציאות היא שהוא רוצח נתעב שבנתעבים.

נמצא, שלא כל מה ש"לא מצטלם טוב", הוא אכן לא טוב, או לא הגיוני. בעיניים שטחיות זה אכן נראה מוזר אדם שעובר עבירה ומיד לאחר מכן עושה תשובה.
אלא שאם אנחנו מפנימים את הדברים שנכתבו לעיל, אין דבר יותר הגיוני שברגע שיהודי לרגע שוכח שהוא יהודי, הוא חוזר בתשובה ומבין שטעה, אין דבר יותר מתבקש מזה.

מקוה שעזרתי
שמואל
shmuelart@gmail.com