אחרי לידה

שלום וברכה!

בענין דם לאחר לידה:

1. יש להבחין בין יולדת רגילה שעליה מדובר שיש לה דם טוהר כפי שמבואר בויקרא יב/ב-ה ובגמ' נידה לה:, לבין יולדת בזוב. כל הנשים בימינו מוגדרות כיולדות בזוב. סיבה לכך היא חוסר בקיאות שלנו בדמים שבעקבותה באה חומרא דר' זירא האומרת שאישה הרואה כל טיפת דם אפילו בגודל כחרדל טמאה וחייבת שבעה נקיים מדין זבה גדולה (ראה גמ' נידה כ: ונידה סו. עיין גם דברי ב"י ביו"ד ס' קפג המסכם שיטות ראשונים בענין ).מבואר בגמ' נידה כא. אי אפשר לפתיחת הקבר ללא דם. מכאן כל יולדת בתחילת לידתה רואה דם ויש ספק אם מדובר בדם זיבה ואז דם רגיל של לידה או דם לידה רגיל לגמרי, לכן בגלל חוסק בקיאותנו אנו מגדירים שכל הנשים שלנו יולדות בזוב. יולדת רגילה לא חייבת בשבעה נקיים ולכן מיד הפסקת דם דם יכולה לטבול ומוגדרת טהורה וכל דם שרואה דם טוהר הוא. אך יולדת בזוב מחוייבת בשבעה נקיים ופה מתעוררת השאלה האם היא יכולה לספור 7 נקיים תוך כדי ראיית דם מהגמ' בנידה לז. עולה בפשטות שלא יכולה לספור כל עוד רואה דם, אך ברגע שנפסק הדם אפילו זה תוך כדי ימי דם לידה יכולה לספור וכך פסקו כל הראשונים (מלבד רבינו תם ששיטתו נדחית להלכה) וכך נפסק בשו"ע יו"ד ס' קצ"ד סעיף א' שבגלל הדין שאי אפשר לפתיחת הקבר ללא דם ואע"פ שהוא דם נידה, אנו מחמירים על זה מכח חוצרא דר' זירא כדם זיבה ולכן צריכים ז' נקיים. ואם לא ראתה דם בימי לידה, עולים ימים אלו לז' נקיים (אע"פ שזה כמעט ולא מציאותי). מכאן למדת שכל עוד לאישה היולדת יש דם אי לא יכולה לספור 7 נקיים ולהטהר לבעלה. זה כל מה שקשור למקור הדין. עתה נעבור לסעיף ב' בשאלתך.

2. הטעות שלך בניסוח שלך. הניסוח הנכון הוא "אין חכמים יכולים לעקור מצווה מהתורה". באיסור תקיעת שופר ונטילת לולב בשבת יש עקירת מצוות עשה מהתורה שאת זה יכולים לעשות חכמים בדרך של שב ואל תעשה. בהטהרות של אישה לבעלה אחרי לידה אין כל מצוות עשה, אלא ההיפך הוא הנכון לבעל אסור במצוות לא תעשה שיש בה כרת להיות עם אישתו עד שתטהר. כמו כן מדין תורה אישה היולדת בזוב חייבת ב-7 נקיים ואינה יכולה לספור אותם עד שתפסק מלראות דם. חכמים תיקנו תקנה בגלל ספק איסור כרת ומשכו את האיסור הלאה. מכאן בנושא שלנו לא מדובר כלל בעקירת מצוות התורה.

מכל האמור אתה בעצמך כבר מבין שכל הענין שאין חשש לדם נידה לא רלוונטי, הרי יש חשש לדם זיבה מדאורייתא שדינו חמור יותר.

בענין שאלתך השניה בדברי הרמב"ם. אני מבין שאתה מתכוון לדברי הרמב"ם בפרק ג' מיסודי התורה הלכה ט'. תשובה לשאלתך במקרה ראיתי לפני יומיים בשו"ת הריב"ד (ר' יוסף בן דוד קאפח זצ"ל) חלק א' ספר המדע הל' יסודי התורה סימן ה' שיצא לאור לפני כחודש וזה לשונו: "הדברים הללו נתונים לויכוח מאז ומעולם, ורס"ג (באמונות ודעות מאמר ב' פ"י עמ' ק) יצא נגדם. כך שעצם הדעה הזו אין בקיומה יהדות, ואין בסתירתה אי יהדות, היא נוצרה בשעתה לשם הסברת התנועה התמידית, וכאשר נמצא הסבר אחר אינה הכרחית וכו'".

לגבי ריה"ל אין לי תשובה טובה, לכן נשאר בקושיא. דבר אחד אתה יכול ללמוד שבסופו של דבר גם הגדולים ביותר היו בני אדם.

לגבי גמ' בפסחים וגם גמ' בברכות המתארות מציאות של שדים . הרמב"ם בהרבה מקומות (למשל בהקדמה למורה הנבוכים) מסביר שחלק מדברי חז"ל הם משלים וצריך להבין מהו הנמשל ומה רצו חז"ל שנבין ונלמד. מכאן ברור שסיפורים על שדים הם משל והנמשל הוא יצר הרע ומידות הרעות שיש באדם, כך גם כותב הרמב"ם במספר מקומות. כלומר שדים לא קיימים ומעולם לא היו קיימים, אלא מדובר בכוחות ומידות שיש בתוך האדם עצמו.

בברכה,

חיים דב בריסק