אהבה ומאחזים

בס"ד


שלום רעיה,

מהשאלה שלך אני מבין שאת מרגישה חסרון ביכולת "להתאהב", וזה גורם לך צער וחשש שאולי משהו לא בסדר איתך.

אבל לדעתי החשש הזה מגיע מהבנה לא נכונה של נפש האדם וכוחותיו. אפתח בכך שלפי מיטב התרשמותי את נערה נורמלית לחלוטין ופשוט את זו שבת מזל.

כל אדם מתבגר, או שסיים להתבגר, מגיע בשלב כלשהו לשלב שבו הוא רוצה למצוא בן/בת זוג ולהקים בית. זה תהליך שדורש בגרות ובשלות מסויימת. שמעתי פעם משל, שהדבר דומה לשעון שבת: כמו ששעון שבת בשעה מסויימת מכבה את האור בסלון ומדליק אותו בחדר אחר, כך בנפש שלנו יש מין "שעון", שכאשר מגיע הזמן הוא מעביר אותנו ממצב נפשי של גיל הנעורים למצב נפשי של בעלי משפחה. זה תהליך טבעי שקורה לכל אחד. לדעתי אין לך שום סיבה לחשוש שבהגיע הזמן לא תרגישי את זה גם את.

חשוב גם לדעת שהרגש העז של "התאהבות" איננו הדבר שעליו מתבסס הקשר בין בני זוג. הרגש הזה הוא בלתי יציב, וניסיון להתבסס רק עליו מביא ברוב המקרים להתפרקות הקשר. יעידו על כך אחוזי הגירושין העצומים בעולם המערבי, וגם אלו בקרב הנוער שמחליפים "חבר/ה לנצח" כמו גרביים, ושוברים זה לזה את הלב תוך כדי כך. אני רגיל לדמות את הנישואים לעוגה: הקשר ה"רומנטי", כמו גם הקשר הפיזי, הם הסוכר והקרם, אבל הם לבדם אינם יכולים ליצור עוגה, ואם אוכלים מהם יותר מדי זה אפילו קצת מחניק ומגעיל. ה"קמח" שבנישואים הוא המגמות המשותפות, העבודה המשותפת לבניין הבית והמשפחה, הנתינה, הויתור וההתחשבות ההדדית והחיבה שנוצרת כתוצאה מכך. זהו העיקר בבניין.

מצד שני, גם הסוכר והקרם חשובים מאוד לעוגה, והבעיה החמורה של הרבה בני ובנות נוער היא שהם אוכלים אותם לפני שהם אופים את העוגה!!! איזה טעם יהיה לעוגה כזו? האם אפשר להשוות סלוטייפ חדש לכזה שכבר הדביקו בו כמה פעמים? האם כעת את מבינה מדוע אני אומר שאת בת מזל שכרגע אין לך משיכה לאכילת סוכר?


ולשאלתך השניה. שמחתי לראות את הרצון הגדול שלך להועיל לעם ישראל.צריך אנשים אידיאליסטים ומסורים ויחד עם זאת צריך לזכור מה העיקר- כיבוד הורים משמעותי ודבר גדול הוא. נראה לי שמה שכדאי לעשות, הוא ליזום שיחה רגועה עם ההורים שלך, לא בשעת מעשה אלא בזמן רגוע, ולהסביר להם שבזמנים קשים כאלה קשה לך רק לשבת וללמוד ואת רוצה לעזור גם בדברים מעשיים. נסי בעדינות רבה לעזור להם להבין שיש לך שיקול דעת ושכבר אינך ילדה קטנה. מצד שני, כדאי שתנסי להקשיב גם להם ולהבין את הצד שלהם: האם הם חוששים שלא תשקיעי מספיק בלימודים? האם הם חוששים שתתנהגי בצורה לא אחראית? ואולי הם בכל זאת דואגים לשלומך, למרות שהם לא אומרים את זה בפירוש? מתוך ההבנה הזו כדאי שתנסי להרגיע את החששות האלה ולהגיע איתם לסיכום כלשהו שיניח גם את דעתם (למשל: הגבלת זמני הפעילות, או סוגי הפעילות וכו´). זכרי תמיד שהם הורייך והם אוהבים אותך מאוד, וגם אם האהבה הזו לוחצת לפעמים, זה בוודאי עדיף לאין שיעור מהמצב ההפוך ח"ו.

חשוב גם לדעת, ויתכן שכדאי לך לנצל את המצב הזה כדי להפנים, שעזרה לעם ישראל במצב של היום איננה דוקא בחזית אלא גם בעורף. עזרה לבת השכנים בשיעורי בית בודאי איננה דבר מושך כמו עליה לחומש, אולם האם אפשר להיות בטוח מה יותר חשוב?

לסיום, יהי רצון שתצליחי להגשים את כל רצונותייך הטובים, ותמצאי חן בעיני אלוקים ואדם. אם את רוצה להגיב או לשאול שאלות נוספות, תוכלי בשמחה לפנות אלינו שוב או אלי למייל.

כל טוב לך,

יוסף
yosefrez@gmail.com