שאלה
הייתי פעם אחת בשבת סמינריון...והמרצה שהיה לנו בשיחה אחת אמר לנו שאדם יכול לאהוב כל בן אדם וכן שהאדם יכול לקבוע את מי לאהוב-כל בן אדם שהוא יירצה לפתח אליו רגשי אהבה-הוא יוכל לעשות זאת! לכן אי אפשר להתחתן עם מישהו שהאהבה מתבססת רק על רגש..הוא אמר שצריכה להיות התאמה שכלית ואפילו אם אין רגש...הוא יבוא כי מפתחים אותו ...משהו כזה... אם יש לי התאמה כלשהי לבן אדם אבל אין לי כל רגש אליו זה אומר שכדאי לי להתחתן איתו בכל זאת ואז בהמשך הרגש יבוא לבד?
תשובה
בע"ה
אהבה באה מכך שאני מרגיש שיש דמיון או שיתןף בדברים מסויימים ביני לבין הזולת. ככל שארגיש יותר הזדהות עם דעותיו , הרגשותיו, מחשבותיו, שאיפותיו, וכד' - כך אוהב אותו יותר, ולהיפך, ככל שאראה יותר את המפריד והשונה - אוהב אותו פחות.
לכן, אכן, יכול כל אחד לאהוב את השני, כי ניתן תמיד למצוא משהו בו אנחנו דומים, אבל כמובן שמידת האהבה תהיה שונה לפי המאמץ שאצטרך להשקיע כדי למצוא את המאחד הזה.
אכן, זוהי מצות "ואהבת לרעך כמוך", בה אנחנו חייבים כלפי כל אחד מישראל! כל אחד!
לגבי חתונה - כמובן פה צריך להגיע לרמת קשר הרבה יותר גבוהה, שאכן ניתן בעבודה משותפת להגיע לזה ולבנות ביחד בית מלא אהבה, אבל כדי לדעת באופן ראשוני אם זה שייך או לא, הורו חז"ל שצריך לבדוק שיש התאמה רגשית ראשונית, וביטאו את זה באמרם ש"אסור לאדם לקדש אשה עד שיראנה".
וזה גם ענין של גיל, ככל שצעירים יותר - הפן הרגשי תופש יותר מקום, ולכן, חשוב לנו לבדוק אותו יותר, ואילו כשמתבגרים יותר - מבינים שאם יש התחלה רגשית - את השאר נוכל לבנות ביחד,במאמץ , ובע"ה נצליח.
בברכה,