אגדות ילדים ביהדות

שלום רב
אני חושב שביחס לאגדות העם, צריך לחלק בין שתי רמות של האגדה. ברמה החיצונית של האגדה, לכאורה אין בה רע. כמעט כל האגדות מעלות על נס את נצחון הטוב על הרע, את האומץ האנושי וכו´ וכו´. כל אלו ערכים אנושיים ראויים שהיהדות בהחלט מסכימה להם.
אמנם בחינה יותר מעמיקה של האגדות מעלה הבנה מעניינת. האגדות בעצם משקפות הרבה מאד מהלך-הרוח של העמים שחיברו אותן וסיפרו אותן. הלך הרוח הזה, אף שיש בו הרבה מהחיוב, יש בו גם הרבה מאד סיגים והרבה מאד דברים פסולים. בעצם, כל ספיגה שלנו מתרבות זרה זקוקה הרבה מאד לעיון ובחינה מדוקדקת.
אני אתן שתי דוגמאות לדברי. (דרך אגב, גם הרבה הוגים חילוניים עמדו על מסרים בעיתיים באגדות מבחינתם)
הדוגמא הראשונה היא האכזריות הטבועה באגדות האחים גרים. הסיפור ´כיפה אדומה´ מספר על הזאב שטורף ומתחפש לסבתא, בסינדרלה יש את האם החורגת המרשעת, בשלגיה את המלכה המרשעת וכו´. השאלה היא אם אנחנו רוצים לחשוף את ילדינו למציאות של אנשים אכזרים שרוצים להרוג (!!!) אחרים. לא נראה לי שיש סיבה לחשוף את הילד לדברים כאלה, מה גם שזו מציאות ממש לא נורמלית, ובאגדות היא מוצגת בתור מציאות יומיומית. זה מצד האכזריות הטבועה בסיפורים. גם אם המטרה של האכזריות בסיפור היא העמדת הטוב בניגוד אליה, לא נראה לי שצריך מציאות כ"כ קיצונית בשביל זה. מצד שני סיפורים "דביקים", בהם הכל טוב ויפה הם לא כ"כ מציאותיים, אבל זה כנראה עדיף. אם תשימי לב לסיפורים שהרב אבינר כותב לילדים [למשל בעלון "באהבה ובאמונה"] הוא מביא גם את הצד הקשה והרע של המציאות, אבל מציאות שהילד מכיר ויכול להזדהות איתה ללא פגעים נפשיים [בניגוד לסיפורים על התעללות של הורים בילדים, רצון להרוג אחרים וכו´].
כדוגמא שניה אתן את סיפור ה´יפה והחיה´. בסיפור הזה מוצג היופי כאידאל, ובסופו גם החיה מתגלית/נהפכת ליפה. וולט דיסני בסירטם המפורסם ´שרק´ עמדו על הבעיתיות בהצגת היופי כאידאל. סוף סוף אנחנו חוזרים ומשננים לילדינו שהעיקר היא הפנימיות והמידות האישיות, ולא היופי החיצוני. בסרט, היפה נהפכת לחיה ובעצם לועגת לכל ההסתכלות החיצונית של החברה. בהרבה אגדות התסריט הזה חוזר על עצמו. היופי החיצוני מוצג בתור מזוהה עם הטוב, בעוד אנחנו רוצים להדגיש תכונות יותר משמעותיות, כמו נתינה, חסד, אהבה וכו´.
הדברים הללו אינם פוסלים את כל אגדות הילדים באשר הן. כפי הנראה יש גם אגדות ילדים תמימות ופשוטות שאין בהם כל בעיה (למשל, ´בגדי המלך החדשים´), אך צריך כל ספר ילדים לבחון ולחשוב אלו מסרים ישירים ועקיפים הוא מעביר. נוסף לכך, בהרבה אגדות יש גם ´ניצוצות קדושים´, כלומר רעיונות רוחניים עמוקים ונכונים. סיפורי מעשיות של ר´ נחמן מברסלב למשל, מבוססים, כפי הנראה על אגדות עם, שעובדו ושונו לצורך העברת מסריו העמוקים של ר´ נחמן. אכן, צריך להיות במדרגה גבוהה בשביל הסינון והעיבוד. כמו שכתבתי למעלה, הדברים בעצם אמורים לכל הרעיונות שאנו קולטים מרוח העמים.
יש הרבה רבנים עם תורות שלמות ועמוקות בקשר לאגדות ילדים ואני ממליץ לך לחפש מאמרים או ספרים שלהם (אני חושב שלרב אבינר יש אמירה על כך, וגם לרב יהושע שפירא). צריך להיות בעל הבנה ברוח האדם ובעל הבנה בתורה ובמסריה העמוקים על מנת לדעת את כל הדברים הטמונים באגדות, ואכן יש הרבה מה ללמוד על כך.
בכל זאת, אחרי ש"פסלנו" כמעט את כל האגדות, אני חייב לציין שיש לנו סיפורים ´משלנו´. כל סיפורי התנ"ך והסיפורים הנמצאים בגמרא ובמדרשים הם סיפורים שאין חשש לספר לילדים, ואנו סמוכים ובטוחים שרוח התורה תכנס לנפשם ותהפוך אותם לצדיקים וטהורים. וכמו שאמר הרב קוק, שהמטרה בחינוך הילד הוא לעשותו טוב וישר, ויש ליזהר שלא נקלקל טבע זה מבלי משים. [דרך אגב, בספר האגדה, ביאליק עיבד את כל הסיפורים שבגמרא בצורה קריאה ומובנת ואפשר לספר משם לילדים].
שנזכה לחנך את ילדינו, ילדי ישראל, בקדושה וטהרה, לטוב ולשמחה.

טוביה
tsbias@actcom.co.il