אבל ועצבות

הנהגות האבל בימי הספירה הן בעקבות הטרגדיה הלאומית הגדולה של מות תלמידי רבי עקיבא, ויחד עם זה הסוף של עצמאות ישראל שאחרי בית שני. אז בעצם החלה הגלות הארוכה ועם ישראל איבד את התקוה לשוב ארצה. היו לא מעטיםנ שנכנסו ליאוש, ולא רצו לשאת נשים ואפילו לא לאכול בשר וכד', בגלל היאוש הנורא, אבל זו לא היצתה דרכםש לחז"ל שידעו לנחם גם בזמן החורבן ולדעת שגם אם יקח עוד הרבה שנים - עם ישראל ישתקם ויחזור לבנות את מדינת ישראל, כפי שאכן קרה בדורנו לשמחתנו הרבה.
לכן, גם אתה - אל יאוש, אין לזה מקום, אין בעולם דבר שיכול לגרום ליאוש, כשהבטחת הקב"ה לנו היא שעוד נחזור וניבנה !
אין לזה קשר למוזיקה, לא המוזיקה מוציאה מהתחושה הקשה אלא התקוה, וזו אכן קיימת. צריך להביט קדימה , ולחשוב מה אני יכול לעשות לטובת העתיד, שלי, של המשפחה שלי, וכן הלאה.
המנהג הוא שהבימי הספירה ממעטים בשמחה, ולכן לא שומעים מוזיקה של שמחה, כלומר רועשת או שמתאימה לריקודים ואוירה קלה, אבל אם רצונך לשמוע מוזיקה לעצמך, - אין בזה איסור.