שאלה
שלום כבוד הרב,
אני במערכת יחסים עם חברתי כבר המון זמן, תקופה ארוכה לא היינו שומרים נגיעה ואף צד גם לא העלה את זה לדיון מתישהו. בשנה האחרונה התחלתי ללמוד באוניברסיטה, ולמרות שכל חיי לא חייתי בתוך "בועה דתית" (חבריי והסביבה הקרובה אליי היו דתיים, אך גרתי ביישוב חילוני ולכן נפגשתי כבר עם החילוניות במקומות מסויימים) היציאה פתאום לחברה חילונית לגמרי מאוד השפיעה עליי. הייתי מסתכל על אנשים והיו עולות בי מחשבות של כמה שאני בר מזל, וכמה זכיתי שאין לי חיים כמו שלהם עכשיו, ושאני "יודע את האמת". מתוך המחשבות האלה גם פיתחתי סלידה מהמעשים שלהם, מאיך שהגברים והנשים מתנהגים אחד עם השני, והנגיעות והדיבורים. פתאום כל מילה גסה הכי קטנה נראתה לי כל כך גועלית ולא במקום, פתאום כל נגיעה שם בין גבר לאישה נראתה לי לא טהורה. זה לא ששנאתי אותם, כלל וכלל לא. פשוט כל הזמן היו בראש שלי מחשבות על כמה שהדרך שלי צודקת ושלהם לא, שעכשיו פתאום הרגשתי שאני מבין כל מצווה, כי הייתי רואה מישהו עושה ההפך, והייתי רואה כמה זה רע.
כמו שאמרתי בהתחלה, תקופה ארוכה (מאוד אפילו) לא שמרנו נגיעה, והיום בדיעבד אני יודע שזה כל הזמן קינן בי שם בפנים והציק לי ואני רק הדחקתי את זה כי ידעתי שיהיה קשה להתמודד. כתוצאה מאותן תחושות שתיארתי מקודם על החשיפה לעולם החילוני באוניברסיטה, התפתח בי רצון עז להיות תמיד שונה מהחילונים. לא שונה כדי להתבלט או להוית נבדל, אפילו לא מחייב שהשוני יהיה חיצוני, אלא פשוט רצון להיות שונה כדי להרגיש שאני לא כמוהם, כי פתאום ראיתי כמה הם טועים (וגם תועים). כתוצאה מכך התפתח בי הרצון לשמור נגיעה, דיברתי על זה עם בת זוגי והחלטנו שננסה בהדרגה להעלים את המגע.
ברגע שנפתח הצוהר הזה של השמירת נגיעה נפתחו עוד דברים שהפריעו לי בקשר בנינו ושכנראה הדחקתי או קיוויתי שישתפרו עם הזמן.
על פניו נראה כאילו חברתי ברמה דתית יותר נמוכה ממני. היא עד לא מזמן הלכה רוב הזמן עם מכנסיים, שרוולים קצרים ועוד כל מיני דברים.
כמו שאמרתי, עוד דברים נפתחו ובניהם גם זה שהפריע לי שהיא לא נראית דתייה, הייתה הולכת עם מכנסיים ושרוולים קצרים. גם על זה דיברנו וניסיתי לשכנע אותה למה זה טוב להיות עם חצאית. היום היא לובשת חצאיות, אבל אני יודע שעשיתי טעויות איומות בכל הדיונים שלי איתה על זה. גם אם בסוף המטרה כביכול "הושגה" והיא אכן הול
תשובה
שלום וברכה
אין כמוך כמי שיכול לנתח היטב את המצב שהוא נמצא בו.
מדבריך עולה כי מערכת השיקולים מאוד מאוד ברורה לך.
ולוואי והיא הייתה כותבת את זווית הראיה שלה לכל הסוגיה, ואז הייתי יכול להבין יותר.
אתה עובר תהליך מבורך; מכיר היטב את הבעיה בחיים ללא קדושה, ללא טהרה, ללא מה שהוא יותר גבוה ויותר עליון, ואתה רוצה לחיות חיים שכאלה.
חיים דתיים מורכבים כמובן משני ממדים. יש להם ביטויים חיצוניים, ובמישור בו אנו עוסקים מדובר בצורת לבוש, מגע בין המינים וכדו'. אולם עיקר העיקרים הוא תהליך פנימי עמוק שנמצא באדם, והוא חשוב יותר.
לפיכך, השאלה איננה רק המקום בו היא נמצאת מבחינת צורת הלבוש שלה. גם לא כיסוי הראש. השאלה היא האם אתה והיא נמצאים באותו מקום של שאיפות משותפות. אני מבקש להדגיש כי לא ברור שלא – לא ברור שמי שלא הולכת עם כיסוי ראש אינה חיה חיים של צניעות וקדושה כלפי פנים, וכמובן שלא ברור גם לכיוון ההפוך – שמי שכן הולכת עם כיסוי ראש, חצאיות וכדו' – היא צנועה. כמובן שהמצב הנורמאלי הוא ששני הדברים צועדים כאחד, אולם זה לא המצב ההכרחי.
לפיכך, אם טוב לך עימה, ואם אתה חש כי כל אחד מכם מוציא דווקא את הטוב בשני – לא במהירות מבטלים קשר האחד עם השני. אתם צריכים לברר לא את ההתנהגות המעשית, אלא את השאלה האם החלומות שלכם בדבר היחס לגוף, לעצמכם, לקדושה שביניכם וכדו' – תואמים. אם תמצאו את שניכם צועדים בכיוון הזה, והדבר היחיד שיבוא נגד זה הוא אי-הליכה עם כיסוי ראש – לא בשל כך מבטלים נישואין. אולם אם הבירור של סוגיה זו ילמד אתכם כי אתם רחוקים האחד מהשני מבחינת המשקל שיש לריבונו של עולם בקשר ביניכם – יהיה לכם קשה ביחד, כי אתם תמצאו את עצמכם הולכים ונקרעים גם בהמשך.
אל תבנה על כך שהיא תשתנה לאחר הנישואין, ושההחלטה שלה תהיה אחרת. לפעמים זה קורה, אולם לא מתחתנים על בסיס מחשבות שמא בעתיד הדבר ישתנה. דבר איתה, לא מתוך ניסיון לשכנע אותה ללכת עם כיסוי ראש, אלא מתוך ניסיון להכיר אותה טוב יותר בתחום החיים האמוניים שלכם. אם תחוש כי אתם כן מתמזגים, ויש רק כמה נושאים שאינכם רואים עין בעין – זה יהיה המקום ללמוד כיצד להכיל האחד עם השני; אם תגיע למסקנה כי כיסוי הראש אינו הנושא העומד על הפרק, אלא הוא קצה קרחון למשהו עמוק יותר – אפשר שאינכם מתאימים. את הדבר הזה אתם צריכים לברר בתוך עצמכם, ואז לדעת איך נכון לפעול.
כל טוב והרבה שמחה