שאלה
ערב טוב כבוד הרב,
ראיתי תופעה שקיימת הרבה פעמים שאנשים במגזר הדתי לאומי בזמן הפנוי יראו סדרות בנטפליקס או יקראו ספרות שנחשבת "ספרות יפה,
אבל מצד שני במגזר החרדי אפילו שיש להם תרבות פנאי הם יעדיפו להשקיע את הזמן בללמוד גמרא בזמנם הפנוי.
הלכתית אני יודע שמותר לראות סדרות ולקרוא ספרים כאלו (במגבלות הצניעות וכדו') אבל האם ראוי לשאוף לזה?
כלומר האם מבחינה חינוכית כשאהיה אבא או מורה יהיה עלי לדחוף את הנוער לראות בגמרא כמאמר השיר "הדבר הכי מתוק בעולם" ולהיות מכורים לגמרא כמו שאנשים מכורים לנטפליקס?
ואם כן ראוי, איך צריך לדחוף את עצמי ואחרים לדבר כזה של לרצות ללמוד גמרא כל הזמן כמו בסיפורי הצדיקים שעליהם גדלתי למרות שיש גם נושאים אחרים שמושכים גם בתוך עולמה של תורה וגם מחוץ עליה.
בתודה מראש על התשובה
משה כהן
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
שלום וברכה
שאלת מקומה של התורה ותלמודה בעולמו של האדם שונה מאדם לאדם.
ההלכה מכירה גם באלה שמתמסרים לתורה ואינם נוטשים אותה לרגע; גם באלה שקובעים עתים לתורה, והיא חלק בלתי נפרד מסדר היום הקבוע שלהם; ואפילו באלה שיוצאים ידי חובת תלמוד תורה בקריאת שמע בבקר ובערב.
והאדם צריך בראש ובראשונה לדעת את עצמו ואת מקומו בתחום הזה, ומתוך המקום הזה לנוע תמיד לעולם התיקון ולהתקדמות הרוחנית.
אין ספק כי בעימות שבין נטפליקס לגמרא השאיפה צריכה להיות יותר ויותר לתלמוד תורה, אבל צריך להיזהר לא לכפות על עצמנו רמות שבסופו של דבר יגרמו נזק מתופעת בומרנג ומבעיטה.
איך עושים זאת ? באותם דרכים בהם יוצאים לדייט (חז״ל הקבילו פעמים רבות בין תלמוד תורה ובין אהבה): מחליטים להיפגש, מכירים בהתחלה בהיכרות שטחית, ממשיכים בהיכרות עמוקה יותר, שואלים בכל עת מה מתחולל בנו במפגש עם סוגיה מסוימת, מנסים לפתח כלים חדשים וכדו׳. כל זה מתוך הכרת החשיבות הגדולה של תלמוד תורה.
ובתוך זה למצוא גם את הזמן שבו הנפש רוצה לנוח מעט, להתעשר בתחומים אחרים. הלחץ המועט הוא טוב, אולם הלחץ הגדול מזיק בדרך כלל יותר מאשר הוא מועיל.
כל טוב ויישר כוח