תפילת הנערות והמשבר האמוני

שלום לרב

בתקופה האחרונה שומעים אנשים שהיו נערים בפינוי ויש להם כעס על הרבנים בתקופת הפינוי והיום מספרים שיש משבר אמוני אצל חלק מהנערות בפינוי בית הכנסת בנווה דקלים .

הרב עם יד על הלב הייתם שם יש צדק בטענות שלהם?

תוכן התשובה:

שלום לך.

אכן הנני שומע לא אחת טענות בסגנון זה אמנם לא שמעתי על הנערות הללו אך אומר לך את דעתי על הענין האמוני הזה ומעמד הרבנים כיוון שהייתי שם והייתי בין הרבנים.

תדע שהחיים בגוש קטיף היו מיוחדים יפים טובים ומאידך מלאי אתגרים בכלל לא פשוטים.

משך עשרות שנים גרנו בגבורה בחבל עזה ובנאמנות.

התקופה של הגירוש לא היתה קצרה ולא פשוטה מדובר על שנתיים מרוכזות וכל יום היה כמו נצח.

מלבד המאבק נגד הפינוי שהיה יומיומי שעות על גבי שעות היה לנו גם בית וגם משפחה וגם קהילה שהמשיכו ברוך השם לתפקד והיינו צריכים לחיות וגם להיאבק בו זמנית וזה היה מאתגר ומורכב מאוד.

ומלבד מהענין הכבד ביותר של הפיגועים הפציעות וההרג שזה כשלעצמו היה פרק שלם של צער גדול וכאב נוראי

גם השגרה לא היתה פשוטה

ולדוגמא בצהרי יום היינו בהלוויה של אחד מקדושי הגוש ובאותו הלילה היתה מסיבת בר מצוה לנער מהגוש שהיה צריך לשמח אותו.

יום בהיר הגיעה אלינו השמועה הלא טובה על כוונת הממשלה לצאת מהרצועה ולעקור את מפעל ההתיישבות.

הכי קל הכי פשוט היה לאסוף את חברי וחברות הקהילות ולומר להם שהיינו בשליחות של עם ישראל ועכשיו נגמרה השליחות הממשלה אינה רוצה להשאיר אותנו ועלינו לחפש מקום אחר לנשק את האיזור ולעזוב.

אבל אנחנו האמנו בכל לב שיש סיכוי שאולי נצליח לבטל את הגזירה .

לכן עשינו עצרות והפגנות ותהלוכה וצעדות בגוש ובכל הארץ וצעדת ענק עד ירושלים ומה לא עשינו

כדי שנשאר שם.

כן צעקנו היו לא תהיה .

מה רציתם

שנגיד

בסדר , תודה , הולכים היו תהיה???

על מה בדיוק המשבר האמוני?

לרגע חשבנו שאנחנו נביאים ואנחנו יודעים שנשאר לנצח שם????

בדיוק להיפך.

בגלל שכבר ראינו מה קרה בימית

ראינו שהמדינה יודעת לעקור יישובים

לכן יום וליל לא נתנו לעינינו שינה.

לא היה דבר אחד כמעט שלא עשינו כדי שנשאר כדי שתתבטל הגזירה

אני מאוד מבין שהיתה אכזבה שבסוף נעקרנו אני הכי מבין את זה

לנו היה בית וביום אחד שרפו אותו

מי שלא נעקר ולא נשרף לו הבית והיישוב ברוך השם לעולם לא יבין מה היה לנו .

נכון יש לא מעט נערים או נערות שהתאכזבו מאוד בין אם הם היו מבני גוש קטיף או היו מבחוץ שבאו לסייע לנו.

אז בגלל זה כבר לא מאמינים חלילה בקדוש ברוך הוא??

אשתף אותך במשהו אישי שלוש פעמים פעם לפני הגירוש ופעמיים אחרי הגירוש הייתי אישית במצב קליני קשה מאוד כולל פעם אחת של מעין מוות קליני וברוך השם יצאתי לחיים טובים ולשלום

אתה חושב שזה גרם לי חלילה לפקפוק באמונה?

להיפך התחזקתי באמונתי

עכשיו אני שואל

לו אותם הנערים היו אז הרבנים או אותן הנערות היו אז הרבניות הם היו נוהגים אחרת מאיתנו????

הם היו מייאשים את הציבור מרימים דגל לבן ונכנעים???

שמחנו מאוד על הרוח הנפלאה שקבלנו מהתושבים המבוגרים והצעירים מהחיזוק שקבלנו מרבבות עמך בית ישראל שהיו עמנו במאבק .

עשינו המון המון כדי שהארץ לא תנתן לזרים כדי שנשאר עליה.

למרות שירו עלינו למרות שהיו הרוגים קדושי עליון למרות שהיו לא מעט פצועים ואיני חושב שיש מישהו מגוש קטיף שלא היה ולו פעם אחת במצב של סכנת נפשות או ירי .

אז,על מה כועסים עלינו

על שנשארנו ולא ברחנו

על שצעקנו ובכינו ולא שתקנו

על שהתפללנו ולא קבלנו את הגזירה מבלי לנסות לבטלה???

לו היינו בורחים היו אומרים עלינו שפנים מרגלים בוגדים ומה לא

אז לא היינו כאלו.

שיהיה ברור

לא ניצלנו איש

ולא רימינו איש

ולא שקרנו לאיש

היינו בטוחים שהתפילות והדמעות

העצרות וההפגנות

יועילו.

וכיהודי מאמין אני בטוח שתפילה אחת לא הלכה ריקם ובוודאי שהיא פעלה ישועות בעם ישראל הגם שאיננו יודעים מה והיכן ואיך.

שמעתי גם את הטענה

שטוענים שמכרנו את האנשים כי היינו מתואמים עם המשטרה וכל המאבק היה הצגה אחת גדולה.

אינני יודע כלפי מי נטענה טענה זו

אני יכול לומר בפה מלא

שאנחנו לחמנו במשטרה בכל הכוח מעולם מעולם אני למשל לא הייתי מתואם עם המשטרה ולמיטב ידיעתי גם לא שאר חברי הרבנים בגוש קטיף.

הגשתי אין ספור תלונות על המשטרה

הכרזתי שוטר מכה יוכה.

בכל מקום שהיה שוטר אלים נצבתי כנגדו.

הקשר היחידי שהיה לי עם שוטרי הפינוי היה כאשר נחלצתי בבית הכנסת למנוע את רמיסת הנוער בתפילת הפרידה המפורסמת.

שוטרים בכירים נצמדו לכל רב ואלי נצמד בן ישי אבל מעולם לא הסכמנו איתם שנעשה כביכול הצגה.

אנחנו לחמנו ובכינו כי זה היה הבית שלנו ולא עשינו שום הצגות.

אם יש טענות כאלו כלפי ראשי הקהל מחוץ לגוש כפי שהדברים נטענים לאחרונה צריך לברר את הדבר איתם

אנחנו מעולם לא בגוש ולא בכפר מימון לא מכרנו אתכם חלילה .

ועוד דבר

אנו השנה התש"פ נמצאים במצב בו יש מגיפה של וירוס נוראי הגורם להשתיק את העולם ממהלכו ויש הרבה אנשים בצער

ואנו מתפללים מהרה לעצירת המגיפה.

אז יקומו אנשים בעוד מספר שנים ויגידו אם הרבנים לא הצליחו לעצור את המגיפה נפסיק חלילה להאמין בהשם???

האם אבותינו ואמותינו שבכל הדורות לא היו במצבים קשים לא פחות ולמרות המשברים האמינו וגדלה אמונתם בהשם יתברך.????

אשמח מאוד להפגש עם הנערות והנערים הללו לשמוע אותם ולומר להם שאנו מאוד מודים ומעריכים אותם על פעלם למעננו לומר להם בפשטות שטוב להודות להשם להגיד בבוקר חסדך ובעיקר אמונתך גם בלילות הנסתרים.

אדרבה עלינו להתחזק באמונה בהשם יתברך בכל לב ונפש באהבה.

ואם חלילה יש אמת בטענה שיש ראשי קהל ששתפו פעולה כביכול אינני יכול להתנצל בשמם וזה מקומם אם זה נכון אבל גם זו לא סיבה מוצדקת למשבר אמוני.

למרות שהם צריכים להתנצל אם אכן יש ממש בטענות הללו או בחלקן.

ומכל מקום על זה אני מוכן לבקש סליחה מהנוער אם היו אנשים שפעלו שלא בתום לבם.

והשם הטוב יכפר והוא רחום יכפר עוון ולא ישחית.

אנחנו מאמינים בני מאמינים זרע אברהם אבינו ויאמן בהשם ויחשבה לו צדקה.

התשובה התקבלה מהרב יוסף אלנקווה, לשעבר רב אזורי בגוש קטיף
י באב התשפ
,
31 ביולי, 2020
לקריאה נוספת
עוד אין תגובות, היו הראשונים להגיב!
כתבו תגובה
המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

טס לאוקראינה דרך טורקיה. אילוסטרציה צילום: יוסי זמיר, פלאש 90

ישראלי חלה בקורונה - ועלה על טיסה לאוקראינה

קרא עוד